🎬 וידאו וקולנוע לכיתה ז׳

תמר בת שש־עשרה, תלמידה במגמת קולנוע. הסרט הקצר שלה, ״הכיסא הריק״, זכה בתחרות ארצית של סרטי נוער. שאלנו אותה איך עושים סרט טוב. 🔊

מאיפה מתחילים? ״מרעיון קטן ומדויק. הסרט שלי מספר על ילד שמגיע לכיתה חדשה ואף אחד לא יושב לידו. זה הכול. ברעיון קטן אפשר להעמיק, ובסרט של שבע דקות אין זמן לעשרה סיפורים.״ 🔊

ואחרי הרעיון? ״כותבים תסריט. בתסריט יש מה שרואים ומה ששומעים: איפה מתרחשת הסצנה, מה הדמויות עושות ומה הן אומרות. למדתי שבקולנוע עדיף להראות ולא להסביר. במקום שהילד יגיד שהוא מרגיש לבד, צילמנו אותו אוכל בהפסקה ליד שולחן ריק, וכל הקהל הבין.״ 🔊

מה התפקיד של הסטוריבורד? ״זו תוכנית הצילום. ציירתי כל שוט בריבוע: שוט רחב שמראה את כל הכיתה, ואחריו תקריב על הפנים של הילד. הציורים שלי לא יפים במיוחד,״ היא צוחקת, ״אבל ביום הצילום כל הצוות ידע בדיוק מה מצלמים, וחסכנו שעות.״ 🔊

ואיך היה הצילום עצמו? ״צילמנו בבית הספר שלי בשני ימי שישי, כשהכיתות היו ריקות. השחקן הראשי הוא אח של חברה שלי, והוא היה מדהים. למדתי שחשוב לצלם כל שוט כמה פעמים, ולהקליט את הקול מקרוב, כי בסרט קול גרוע מפריע לקהל יותר מתמונה לא מושלמת.״ 🔊

מה היה הכי קשה? ״העריכה. צילמנו כמעט שעה של חומר, ובסוף נשארו שבע דקות. הייתי צריכה לוותר על שוטים שאהבתי, כי הם האטו את הסיפור. העורך הכי טוב הוא מי שמוכן לחתוך.״ 🔊

ועצה לסיום? ״אל תחכו למצלמה יקרה. יש לכם טלפון, חברים ורעיון. תתחילו לצלם, תטעו ותלמדו מהטעויות. כל סרט שתעשו יהיה טוב יותר מהקודם.״ 🔊