מרעיון למשפט אחד
מתחילים ברעיון קטן וברור. בסרט קצר של דקה עד שלוש אין מקום לעשרה גיבורים ולחמישה מקומות. רעיון טוב לסרט קצר מתאר דמות אחת שרוצה משהו, ומשהו שמפריע לה. למשל: ״מאיה רוצה להכין עוגה להפתעה לאמא, אבל הכלב שלה ממשיך לגנוב את המצרכים.״
נסו לכתוב את הרעיון במשפט אחד. אם אי אפשר, הרעיון כנראה גדול מדי לסרט קצר. אחר כך מחלקים אותו לשלושה חלקים: התחלה — מכירים את הדמות ואת מה שהיא רוצה; אמצע — הבעיה מסתבכת; סוף — הבעיה נפתרת, בדרך מצחיקה, מפתיעה או מרגשת.
איך כותבים תסריט
תסריט בנוי מסצנות. כל סצנה מתחילה בשורת כותרת שאומרת איפה ומתי היא קורה, למשל: ״פנים. מטבח — בוקר״ או ״חוץ. חצר — ערב״. ״פנים״ פירושו בתוך מבנה, ו״חוץ״ — בחוץ. אחרי הכותרת כותבים בקצרה מה רואים: ״מאיה מניחה ביצים על השולחן. הכלב מציץ מתחת לכיסא.״
הדיאלוג נכתב עם שם הדמות מעליו. כלל זהב של תסריטאים הוא ״הראו, אל תספרו״: במקום שהדמות תגיד ״אני עצובה״, מראים אותה יושבת לבד ומסתכלת על העוגה שנפלה. בסרט קצר, כמה שפחות מילים — וכמה שיותר פעולות שאפשר לראות.
הסטוריבורד: הסרט בציורים
סטוריבורד הוא סדרה של ריבועים מצוירים, כמו קומיקס, שבכל אחד מהם מצויר שוט אחד. לא צריך לדעת לצייר: דמויות של קווים ועיגולים מספיקות. מתחת לכל ריבוע כותבים מה קורה, מה שומעים, ואיזה שוט זה — רחב, בינוני או תקריב — ואם המצלמה זזה.
הסטוריבורד עוזר לגלות בעיות לפני הצילום: אולי חסר שוט שמראה איפה הכלב, אולי שלושה תקריבים ברצף מבלבלים. בסרטי אנימציה ובסרטים גדולים מציירים סטוריבורד לכל הסרט. מומלץ לצייר אותו בעיפרון, כדי שיהיה קל למחוק ולשנות.
רשימת שוטים ויום הצילום
מהסטוריבורד מכינים רשימת שוטים: טבלה עם מספר השוט, המקום, מי משתתף ומה צריך — למשל ״שוט 4, מטבח, מאיה והכלב, ביצים וקערה״. לא חייבים לצלם לפי סדר הסיפור. מקובל לצלם את כל השוטים שבאותו מקום ברצף, ואחר כך לעבור למקום הבא, וכך חוסכים זמן.
בתחילת כל צילום מחזיקים מול המצלמה קלאפר — לוח קטן שעליו כתובים מספר הסצנה, השוט והניסיון — ומקישים בו. כך בעריכה יודעים בדיוק מהו כל קטע. אין קלאפר? כותבים על דף ומוחאים כף אחת. ואל תשכחו: לשתף את כל המשתתפים בתוכנית, ולבקש רשות מכל מי שמופיע בסרט.