לפני שלוחצים על הכפתור
הצעד הראשון והפשוט ביותר: לנקות את העדשה. הטלפון נמצא בכיס ובידיים, והעדשה מתמלאת בטביעות אצבע שהופכות כל סרטון למטושטש וחלבי. מנגבים בעדינות עם בד רך ונקי, כמו בד לניקוי משקפיים.
אחר כך בודקים שיש מספיק סוללה ומקום פנוי בזיכרון — וידאו תופס הרבה מקום. מעבירים את הטלפון למצב ״נא לא להפריע״ או למצב טיסה, כדי ששיחה או הודעה לא יקטעו את הצילום. ומחליטים מראש: אופקי או אנכי? סרטון שיוצג בטלוויזיה או במחשב — אופקי. סרטון למסך טלפון שמחזיקים לאורך — אנכי. בוחרים כיוון אחד ונשארים איתו.
תמונה חדה ויציבה
במקום להשתמש בזום, מתקרבים ברגליים. הזום ברוב הטלפונים הוא דיגיטלי, כלומר הוא רק מגדיל חלק מהתמונה — והאיכות יורדת. אם בטלפון יש כמה עדשות, אפשר לעבור ביניהן, אבל להתקרב עם הגוף זה כמעט תמיד הפתרון הטוב ביותר.
כדי שהפוקוס והבהירות לא ״יקפצו״ באמצע, נוגעים במסך על הנושא ומחזיקים את האצבע עד שמופיעה נעילה. כדי לייצב, מחזיקים בשתי ידיים צמוד לגוף, נשענים על קיר או מניחים את הטלפון על ערימת ספרים. ואפשר להפעיל את קווי הרשת במסך — הם עוזרים לשמור על אופק ישר ולמקם את הנושא לפי חוק השלישים, שמוסבר בשיעור על קומפוזיציה בנושא הצילום.
אור, סאונד והרגלי צילום
מצלמים עם האור, לא נגדו: הדובר פונה אל החלון או אל מקור האור, ולא עומד מולו כשהחלון מאחוריו. בסאונד, הטלפון צריך להיות קרוב לדובר, במקום שקט ובלי רוח. שווה לבדוק כמה שניות, לשמוע באוזניות, ורק אז לצלם ״באמת״.
הרגל של צלמים מקצועיים: מתחילים להקליט שתיים־שלוש שניות לפני שהפעולה מתחילה, וממשיכים כמה שניות אחרי שהיא נגמרת. זה נותן ״אוויר״ לחיתוך בעריכה. ומצלמים כל שוט יותר מפעם אחת — ניסיון אחד בטוח, ועוד אחד או שניים עם שינוי קטן. בעריכה בוחרים את הטוב ביותר.
מצלמים בכבוד ובבטחה
מצלמה היא כוח, וצריך להשתמש בו באחריות. לפני שמצלמים מישהו — חבר, אח, מורה או עובר אורח — שואלים אותו אם זה בסדר, ואם הוא אומר לא, לא מצלמים. ואם צילמתם מישהו ואחר כך הוא מבקש למחוק — מוחקים. כבוד לאחרים חשוב יותר מכל סרטון.
גם הבטיחות שלכם חשובה: לא מצלמים תוך כדי הליכה ברחוב, רכיבה על אופניים או חציית כביש. לא מטפסים למקומות גבוהים או מסוכנים בשביל שוט מיוחד, ולא מצלמים במקומות שבהם הצילום אסור. לפני שמפרסמים משהו, מראים להורה — על כך יש שיעור שלם בהמשך.