חוק השלישים
דמיינו שמחלקים את התמונה בשני קווים אופקיים ובשני קווים אנכיים לתשעה ריבועים שווים, כמו לוח איקס־עיגול. חוק השלישים אומר שהרבה פעמים התמונה מעניינת יותר כשהנושא עומד על אחד הקווים האלה, או בנקודה שבה שניים מהם נפגשים — ולא בדיוק באמצע.
בצילום נוף, כדאי לשים את קו האופק על הקו העליון או התחתון, ולא לחתוך את התמונה בדיוק לחצי. אם השמיים מעניינים — נותנים להם שני שלישים. אם הים או השדה מעניינים — נותנים להם את רוב התמונה. ברוב הטלפונים אפשר להפעיל ״רשת״ על המסך שמראה את הקווים האלה.
קווים מובילים ומסגור
קווים מובילים הם קווים בתמונה שמושכים את העין לכיוון הנושא: שביל, מסילת רכבת, גדר, חוף ים או שורת עצים. העין שלנו נוטה ״ללכת״ לאורך קווים, ולכן קו שמתחיל בפינה ומוביל אל אדם שעומד בהמשך הדרך יוצר תמונה עם עומק ותנועה.
מסגור הוא שימוש במשהו שבתמונה כדי ליצור ״מסגרת״ סביב הנושא: חלון, פתח של מערה, ענפים של עץ או קשת של שער. המסגרת ממקדת את המבט בנושא ונותנת תחושה של עומק — כאילו מציצים לעולם אחר. אריאל יכול, למשל, לצלם את אחיו דרך פתח של מגלשה בגן המשחקים.
סימטריה ודפוסים
סימטריה היא כשצד אחד של התמונה דומה לצד השני, כמו בבבואה. בנייני ציבור, גשרים והשתקפות של הרים באגם הם נושאים מצוינים לסימטריה. כשרוצים סימטריה, דווקא כדאי לשים את הנושא בדיוק באמצע — זה המקרה שבו שוברים את חוק השלישים.
דפוסים הם צורות שחוזרות על עצמן: שורות של כיסאות באולם, אריחים, חלונות של בניין. דפוס יפה, ועוד יותר — דפוס עם ״שבירה״ אחת, כמו כיסא אדום אחד בין כיסאות כחולים, תופסים את העין.
נקודת מבט
רוב האנשים מצלמים מגובה העיניים, בעמידה. אבל אם מתכופפים לגובה של חתול, או מצלמים מלמטה כלפי מעלה, או עולים על ספסל (בזהירות) ומצלמים מלמעלה — התמונה משתנה לגמרי. צילום מלמטה גורם לנושא להיראות גדול וחזק, וצילום מלמעלה גורם לו להיראות קטן.
כשמצלמים ילדים קטנים או חיות, כדאי לרדת לגובה העיניים שלהם. כך התמונה מרגישה קרובה ואישית, כאילו הצופה נמצא בעולם שלהם.
פשטות ומרחב ריק
אחת העצות החשובות בצילום היא ״פחות זה יותר״. לפני שלוחצים, מסתכלים על שולי המסגרת: האם יש פח אשפה, עמוד שיוצא מהראש של מישהו, או חפצים שמסיחים את הדעת? לפעמים מספיק לזוז צעד הצידה או להתקרב כדי לנקות את הרקע.
מרחב ריק — שמיים, קיר חלק או ים — יכול להיות חלק חשוב בתמונה. ציפור קטנה בפינה של שמיים גדולים מעבירה תחושה של חופש. אם הנושא זז או מסתכל לכיוון מסוים, כדאי להשאיר לו מקום ״להיכנס״ אליו בתמונה.
כל ה״חוקים״ האלה הם כלים ולא חובה. צלמים טובים מכירים אותם היטב — ולכן גם יודעים מתי לשבור אותם בכוונה.