לקלאפר יש שני תפקידים. הראשון — זיהוי: כשהעורך רואה את הלוח בתחילת כל קטע, הוא יודע בדיוק איזה שוט זה ואיזה ניסיון, ולא צריך לנחש בין מאות קטעים.
התפקיד השני — סנכרון: בסרטים רבים מקליטים את הקול במכשיר נפרד מהמצלמה. ההקשה של הקלאפר נראית בתמונה ונשמעת בהקלטה באותו רגע בדיוק, וכך מתאימים בעריכה את הקול לתמונה.
בסרט ביתי לא חייבים לקנות קלאפר. כותבים על דף ״סצנה 2, שוט 3, ניסיון 1״, מחזיקים אותו מול המצלמה לשנייה, ומוחאים כף אחת חזקה. זה עושה את אותה עבודה.