הסוס שעף באוויר
בשנות ה־70 של המאה ה־19 התווכחו אנשים בקליפורניה על שאלה מוזרה: האם יש רגע שבו סוס דוהר מרים את כל ארבע רגליו מהקרקע? העין רואה את הרגליים מהר מדי ולא יכולה לדעת. ב־1878 העמיד הצלם אדוארד מייברידג׳ שורה של 12 מצלמות לאורך מסלול מרוצים, עם חוטים שהפעילו כל מצלמה בתורה כשהסוס עבר.
התמונות הוכיחו שכן — יש רגע שבו הסוס כולו באוויר. אבל הן עשו עוד משהו: כשהציגו אותן במהירות זו אחר זו, הסוס נראה דוהר. זה היה אחד הצעדים החשובים בדרך לקולנוע: לא רק לצלם רגע אחד, אלא לצלם תנועה שלמה בהרבה תמונות.
הקרנה ראשונה בבית קפה
בשנות ה־90 של המאה ה־19 עבדו כמה ממציאים במקביל על מכונות לסרטים. בארצות הברית פיתחו במעבדה של תומאס אדיסון את הקינטוסקופ — ארגז שבו אדם אחד הציץ דרך חור וצפה בסרטון קצר. בצרפת בנו האחים אוגוסט ולואי לומייר את הקינמטוגרף: מכשיר אחד שגם צילם, גם פיתח וגם הקרין את הסרט על מסך גדול, כך שקהל שלם יכול לצפות יחד.
ב־28 בדצמבר 1895 ערכו האחים לומייר הקרנה בתשלום במרתף של בית קפה בפריז. הוצגו כעשרה סרטונים קצרים, כל אחד באורך של פחות מדקה — למשל פועלים יוצאים משער של מפעל. ההקרנה הזאת נחשבת בעיני היסטוריונים רבים ל״יום הולדת״ של הקולנוע כמופע לקהל, אף שהיו הקרנות מוקדמות יותר במקומות אחרים.
קוסם על המסך והסרט האילם
ז׳ורז׳ מלייס היה קוסם במה בפריז, והוא הבין מהר שהמצלמה יכולה לעשות קסמים. הוא עצר את הצילום, שינה משהו מול המצלמה והמשיך לצלם — וכך אנשים ״נעלמו״ או הפכו לדברים אחרים. ב־1902 יצר את ״המסע אל הירח״, שבו חללית בצורת פגז נוחתת בעינו של הירח. מלייס נחשב לאחד מאבות האפקטים המיוחדים.
שלושים השנים הראשונות של הקולנוע היו בעיקר שנות הסרט האילם. לא היה דיבור מוקלט: את הדיאלוגים כתבו על כרטיסים שהופיעו בין הסצנות, ובאולם ניגן לעיתים פסנתרן או אפילו תזמורת. השחקנים למדו לספר סיפור בעזרת הבעות פנים ותנועות גוף, וחלק מהקומיקאים הגדולים של כל הזמנים פעלו דווקא אז.
קול, צבע ומחשבים
ב־1927 יצא ״זמר הג׳אז״ — הסרט הארוך הראשון שבו נשמעו שירה ודיבור מסונכרנים עם התמונה, אף שרובו עדיין היה אילם. תוך שנים ספורות כמעט כל הסרטים הפכו ל״סרטים מדברים״, וקצב של 24 פריימים בשנייה נקבע כסטנדרט. בשנות ה־30 התפשטו גם שיטות צילום בצבע, וב־1937 יצא ״שלגיה ושבעת הגמדים״, סרט האנימציה המצויר הארוך הראשון.
מאז הקולנוע לא הפסיק להשתנות: טלוויזיה בבתים, אפקטים ממוחשבים, ״צעצוע של סיפור״ ב־1995 — סרט האנימציה הארוך הראשון שנעשה כולו במחשב — ובסוף המצלמה הדיגיטלית והטלפון. היום כמעט לכל ילד יש בכיס מצלמת וידאו, דבר שהאחים לומייר לא יכלו לדמיין.