בתוך הארגז נע סרט צילום בלולאה מול נורה, ותריס מסתובב איפשר לראות כל פריים לרגע. הסרטונים נמשכו פחות מדקה והראו דברים פשוטים: אנשים רוקדים, מתעמלים או מתעטשים.
בשנים הבאות נפתחו ״אולמות קינטוסקופ״ שבהם עמדו כמה מכשירים בשורה, והצופים שילמו כדי להציץ בכל אחד. אבל רק אדם אחד יכול היה לצפות בכל מכשיר בכל פעם.
המגבלה הזאת נפתרה כשממציאים אחרים, ובהם האחים לומייר, בנו מכשירים שהקרינו את הסרט על מסך גדול לקהל שלם. הקינטוסקופ נשאר שלב חשוב בדרך לקולנוע.

