החדר החשוך
התופעה של קמרה אובסקורה — תמונה הפוכה שנוצרת בחדר חשוך דרך חור קטן — מוכרת כבר יותר מאלפיים שנה. כתבים סיניים עתיקים מתארים אותה, וגם הוגים ביוון העתיקה שמו לב לתופעות דומות. לפני כאלף שנה בערך, המדען אבן אל־הייתם, שנולד בבצרה ופעל גם בקהיר, כתב ספר חשוב על אור וראייה והסביר את התופעה בעזרת הרעיון שאור נע בקווים ישרים.
במשך הדורות בנו קמרות אובסקורה ניידות — קופסאות עם עדשה ומראה — וציירים השתמשו בהן כדי להעתיק נופים במדויק. אבל התמונה נעלמה ברגע שהאור נעלם. החלום היה למצוא חומר שיזכור את האור.
התצלום הראשון
הצרפתי ז׳וזף ניסֶפוֹר ניֶפְּס ניסה במשך שנים למצוא דרך לשמור תמונה. בסביבות 1826–1827 הוא יצר את התצלום העתיק ביותר ששרד מתוך מצלמה: מבט מהחלון של ביתו באחוזה בכפר בצרפת. הוא השתמש בלוח מתכת מצופה בחומר דמוי אספלט, שמתקשה כשאור פוגע בו.
החשיפה נמשכה זמן ארוך מאוד — לפי ההערכה המקובלת כשמונה שעות, ויש חוקרים שחושבים שאפילו כמה ימים. לכן השמש מאירה בתמונה את שני צידי הבניינים. התמונה מטושטשת ואפורה, אבל היא שמורה עד היום, ונחשבת לנקודת ההתחלה של הצילום.
הדגרוטיפ ותמונות על נייר
אחרי מותו של ניפס, שותפו לואי דגר המשיך את הניסויים. בשנת 1839 הוכרזה בצרפת השיטה שלו, שנקראה דגרוטיפ: תמונה חדה ומפורטת מאוד על לוח נחושת מצופה כסף. זמן החשיפה התקצר מאוד, והדגרוטיפ הפך לפופולרי בכל העולם. לרבים, השנה 1839 נחשבת לשנת הולדתו של הצילום.
לדגרוטיפ הייתה מגבלה: כל תמונה הייתה יחידה, ואי אפשר היה להדפיס ממנה עותקים. באותן שנים פיתח האנגלי ויליאם הנרי פוקס טלבוט שיטה אחרת, שבה נוצר על נייר נגטיב — תמונה הפוכה באור ובצל — וממנו אפשר להדפיס הרבה תמונות. רעיון הנגטיב ליווה את הצילום במשך יותר ממאה שנה.
צבע ומצלמה לכל אחד
תמונות הצבע הראשונות היו אתגר גדול. בשנת 1861 הציג המדען ג׳יימס קלרק מקסוול, יחד עם הצלם תומאס סאטון, הדגמה של צילום צבע: הם צילמו סרט בד משובץ שלוש פעמים, דרך מסננים אדום, ירוק וכחול, והקרינו את שלוש התמונות זו על זו. זה אותו רעיון שעליו בנוי החיישן בטלפון שלכם — שילוב של שלושה צבעים.
בשנת 1888 הושקה בארצות הברית מצלמת קודאק — קופסה קטנה שהגיעה עם סרט ל־100 תמונות. כשהסרט נגמר, שלחו את כל המצלמה למפעל, ושם פיתחו את התמונות, הכניסו סרט חדש ושלחו אותה בחזרה. הסיסמה הייתה בערך ״אתם לוחצים על הכפתור, ואנחנו עושים את השאר״. פתאום גם אנשים רגילים יכלו לצלם את המשפחה שלהם.
מהסרט אל הטלפון
במשך רוב המאה העשרים צילמו על סרט. בשנת 1975 בנה המהנדס סטיבן ססון, שעבד בחברת קודאק, את אחת המצלמות הדיגיטליות הראשונות. היא הייתה גדולה וכבדה, צילמה תמונה בשחור־לבן של 100 על 100 פיקסלים בלבד, ושמרה אותה על קלטת — תהליך שלקח כ־23 שניות. כדי לראות את התמונה חיברו את הקלטת למסך טלוויזיה.
בשנות התשעים והאלפיים המצלמות הדיגיטליות השתפרו מאוד, ובסביבות שנת 2000 הופיעו ביפן הטלפונים הראשונים עם מצלמה מובנית. היום רוב התמונות בעולם מצולמות בטלפונים. ובכל זאת, העיקרון נשאר כמו בחדר החשוך: אור שעובר דרך פתח ויוצר תמונה.