מה זה חיזוק חיובי?
הרעיון פשוט: כשכלב עושה משהו טוב, הוא מקבל משהו שהוא אוהב — חטיף קטן, מילה חמה, ליטוף או משחק. התנהגות שמביאה פרס חוזרת על עצמה יותר. אם בכל פעם שהכלב יושב לידכם הוא מקבל פרס, הוא יתחיל לשבת הרבה יותר.
הסוד הוא התזמון: הפרס צריך להגיע מיד, בתוך שנייה או שתיים מההתנהגות, כדי שהכלב יבין על מה קיבל אותו. מאמנים רבים משתמשים במילה קבועה כמו ״כן!״ או בצליל קצר שמסמנים בדיוק את הרגע הנכון, ואחריו נותנים את הפרס.
הפקודות הראשונות
״שב״: מחזיקים חטיף קרוב לאף של הכלב ומרימים אותו לאט מעל הראש. כשהראש עולה, הישבן יורד. ברגע שהוא יושב — אומרים ״כן!״ ונותנים את החטיף. אחרי כמה חזרות מוסיפים את המילה ״שב״ רגע לפני התנועה. ״ארצה״ מלמדים בדרך דומה, עם חטיף שיורד לאט לרצפה.
״בוא״ היא הפקודה החשובה ביותר לבטיחות. מתחילים בבית, במרחק קצר, קוראים בשם הכלב ובקול שמח, ומפרגנים מאוד כשהוא מגיע. אף פעם לא קוראים לכלב כדי לנזוף בו — אחרת הוא ילמד שלבוא אלינו זה לא כיף.
אימון קצר, הרבה פעמים
כלבים, במיוחד גורים, מתעייפים מהר. עדיף לאמן שלוש או ארבע פעמים ביום, חמש דקות בכל פעם, מאשר שעה אחת ארוכה. מסיימים תמיד בהצלחה — גם אם זו פקודה קלה שהכלב כבר יודע — כדי שיחכה לאימון הבא.
כל בני המשפחה צריכים להשתמש באותן מילים ובאותם כללים. אם אבא אומר ״שב״ ואמא אומרת ״לשבת״, ואחד מרשה לעלות על הספה והשני לא, הכלב מתבלבל. כדאי לכתוב רשימה של המילים והכללים ולתלות אותה בבית.
למה לא מענישים?
צעקות, מכות או משיכות חזקות ברצועה מלמדות כלב בעיקר לפחד. כלב מפוחד לומד לאט יותר, ולעיתים מתחיל להתגונן. במקום להעניש על התנהגות לא רצויה, מלמדים את הכלב מה כן לעשות: כלב שקופץ על אורחים יקבל פרס כשהוא יושב, וכלב שלועס נעליים יקבל צעצוע לעיסה משלו.
הרגלה לצרכים בחוץ עובדת באותה דרך: מוציאים גור לעיתים קרובות — אחרי שינה, אחרי אוכל ואחרי משחק — ומפרגנים כשהוא עושה בחוץ. ״תאונה״ בבית מנקים בשקט, בלי לנזוף. וכשמשהו לא מצליח, או כשהכלב מפחד מאוד או נובח הרבה, כדאי להתייעץ עם מאלף מקצועי שעובד בשיטות חיוביות או עם וטרינר.