מסתכלים על כל הכלב, לא רק על הזנב
רבים חושבים שזנב מכשכש אומר ״אני שמח״. זה לא תמיד נכון. כשכוש אומר בעיקר שהכלב נרגש או ער למשהו — וההתרגשות יכולה להיות שמחה, אבל גם מתח. זנב שמכשכש ברפיון, יחד עם גוף רך ומתנועע, הוא בדרך כלל סימן ידידותי. זנב גבוה ונוקשה שזז מהר מצד לצד יכול להעיד על מתח, וזנב מקופל בין הרגליים מראה פחד.
לכן כדאי תמיד להסתכל על הכלב כולו: האם הגוף רפוי או נוקשה? האם הפה פתוח ורגוע או סגור בחוזקה? האם הכלב מתקרב אלינו או מתרחק? רק השילוב של כל הסימנים מספר את הסיפור.
אוזניים, עיניים ופה
אוזניים שמוטות לאחור וצמודות לראש יכולות להעיד על פחד או אי־נוחות. אוזניים זקופות ומופנות קדימה אומרות שהכלב מרוכז במשהו. אצל כלבים עם אוזניים שמוטות מטבען קשה יותר לראות את זה, ולכן מסתכלים על בסיס האוזן.
עיניים רכות שממצמצות הן סימן לרוגע. כשרואים את הלבן של העין בצורת חצי ירח, בזמן שהכלב מסובב את הראש אבל ממשיך להסתכל, זה בדרך כלל סימן שהוא לחוץ. פה פתוח ורפוי עם לשון קצת בחוץ נראה כמו חיוך רגוע; פה סגור בחוזקה, שפתיים מתוחות או חשיפת שיניים הם בקשה ברורה: ״תתרחקו״.
סימני הרגעה: הכלב מבקש הפסקה
לכלבים יש סימנים קטנים שבהם הם מנסים להרגיע את עצמם ואת מי שמולם. פיהוק כשהכלב לא עייף, ליקוק מהיר של השפתיים, הפניית הראש הצידה, הרחת הקרקע פתאום או התנערות כמו אחרי מקלחת — כל אלה יכולים לומר ״אני קצת לא נוח עכשיו״.
כשרואים סימנים כאלה בזמן שמלטפים או מחבקים כלב, זה הזמן להפסיק ולתת לו מרחב. כלבים רבים בכלל לא אוהבים חיבוק — בשפה שלהם, חיבוק דומה ללכידה. הם מעדיפים ליטוף עדין בצד הגוף או בחזה, ורק כשהם בחרו לבוא אלינו.
סולם הלחץ
מאמני כלבים מתארים ״סולם״ של סימנים: בהתחלה כלב לחוץ מפהק, מלקק את השפתיים ומפנה את הראש. אם לא שמים לב, הוא מתרחק, קופא במקום או מתכווץ. אם עדיין לא נותנים לו מרחב, הוא עלול לנהום, לחשוף שיניים — ובסוף אף לנשוך. רוב הנשיכות לא באות ״פתאום״; הכלב ניסה להגיד משהו קודם, ואף אחד לא הבין.
נהמה היא לא ״חוצפה״ — היא אזהרה חשובה. אסור להעניש כלב על נהמה, כי אז הוא עלול להפסיק להזהיר. כשכלב נוהם, מתרחקים לאט ומספרים למבוגר. וכשמבינים את השפה של הכלב, אפשר לעצור הרבה לפני שמגיעים לשלבים האלה.