הסלוקי הוא מהגזעים העתיקים שמוכרים לנו. כלבים דומים לו מצוירים באמנות עתיקה של המזרח התיכון, ונוודים במדבריות ערב גידלו אותם לציד ארנבות וצבאים. הבדואים ראו בסלוקי בן לוויה יקר, ונתנו לו מקום של כבוד באוהל — שונה מכלבי השמירה.
הסלוקי שייך לכלבי הראייה: הוא רואה טרף ממרחק ורודף אחריו בריצה מהירה על חול ואבנים. יש לו גוף דק, רגליים ארוכות ואוזניים עם פרווה ארוכה ומשיית. הכפות שלו מרופדות היטב, מה שעוזר לרוץ על קרקע מדברית קשה.
בבית הסלוקי נוטה להיות שקט, עדין ולפעמים מסויג עם זרים. הוא צריך הזדמנות לרוץ בשטח סגור ובטוח, כי כשהוא רואה משהו זז — הוא רץ. בישראל עדיין רואים לפעמים כלבי סלוקי אצל בדואים בנגב. ציד חיות בר אסור בלי היתר, וכלבים לא משחררים לרדוף אחרי צבאים.