בירד עבד בתנאים צנועים, עם חלקים מאולתרים: קופסות, עדשות של אופניים ודיסקה מסתובבת עם חורים בצורת ספירלה. הדיסקה פירקה את התמונה לשורות של אור, ובצד השני דיסקה דומה הרכיבה אותה מחדש. התמונה הייתה קטנה, מהבהבת ובגוון אחד.
בירד המשיך לפתח: הוא שידר תמונה בין לונדון לניו יורק ב־1928, וניסה גם טלוויזיה צבעונית. אבל הטלוויזיה המכנית לא יכלה להראות תמונה חדה, ובשנות ה־30 החליפה אותה הטלוויזיה האלקטרונית, שפיתחו פרנסוורת׳, זבוריקין ואחרים. ובכל זאת, בירד נשאר בזיכרון כאחד האנשים הראשונים שהראו לעולם שטלוויזיה אפשרית.