למה דווקא צפת
אחרי גירוש ספרד בשנת 1492 חיפשו יהודים רבים מקום חדש. רבים מהם הגיעו לאימפריה העות׳מאנית, שכבשה את ארץ ישראל בשנת 1516. צפת משכה אותם מכמה סיבות: היא שכנה על דרכי מסחר בין דמשק לחוף הים, היו בה מעיינות, והשלטון העות׳מאני הבטיח ביטחון יחסי. בסביבתה נמצא קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, שלפי המסורת הוא מחבר ספר הזוהר.
בצפת התפתחה תעשיית צמר ואריגה: יהודים עסקו בטוויה, באריגה ובצביעת בדים, והבדים נמכרו בשווקים רחוקים. רישומי המס העות׳מאניים מלמדים שמספר המשפחות היהודיות בעיר גדל מאוד באמצע המאה, ושבצפת פעלו קהילות לפי ארצות המוצא — ספרד, פורטוגל, איטליה, ארצות המזרח ואשכנז — ולכל אחת היו בית כנסת ומנהגים משלה.
רבי יוסף קארו והשולחן ערוך
רבי יוסף קארו נולד בשנת 1488, כנראה בספרד, ובילדותו גלה עם משפחתו. אחרי שנים בערי האימפריה העות׳מאנית, בטורקיה ובבלקן, עלה לצפת בשנות ה־30 של המאה ה־16, ושם הנהיג את הקהילה ובית דין חשוב. הוא כתב חיבור גדול בשם ״בית יוסף״, שבו אסף את דעות הפוסקים בכל נושאי ההלכה, ואחר כך כתב ממנו תקציר מסודר וברור — ״השולחן ערוך״.
השולחן ערוך נדפס לראשונה בוונציה בשנת 1565, ונועד להיות כמו שולחן ערוך שבו כל דבר מוכן ונגיש. רבי משה איסרליש מקרקוב, הרמ״א, הוסיף לו הערות לפי מנהגי יהודי אשכנז, שנקראו ״המפה״ — כמו מפה הפרוסה על השולחן. עד היום השולחן ערוך הוא ספר ההלכה המרכזי בקהילות ישראל.
מקובלי צפת והאר״י
הקבלה היא תורת הסוד היהודית, שעוסקת בשאלות על אלוהים, הבריאה ונשמת האדם. ספר הזוהר, ספר היסוד שלה, התפרסם בספרד במאה ה־13. בצפת של המאה ה־16 התרכזו מקובלים גדולים. רבי משה קורדובירו, ״הרמ״ק״, כתב את ״פרדס רימונים״, שסידר את רעיונות הקבלה באופן שיטתי.
הדמות המפורסמת ביותר הייתה רבי יצחק לוריא, ״האר״י הקדוש״. הוא נולד בירושלים בשנת 1534, גדל במצרים והגיע לצפת בסביבות שנת 1570. שם לימד קבוצה קטנה של תלמידים במשך כשנתיים בלבד, עד שנפטר במגפה בשנת 1572, בגיל 38. הוא לא כתב ספרים בעצמו; את תורתו כתב תלמידו רבי חיים ויטאל. רעיונותיו, כמו ״תיקון״ העולם, השפיעו מאוד על היהדות, ובהמשך גם על החסידות.
לכה דודי וקבלת שבת
מקובלי צפת נהגו לצאת ביום שישי לפני השקיעה אל השדות שמחוץ לעיר, לבושים לבן, כדי ״לקבל את פני השבת״ כמו שמקבלים כלה או מלכה. מהמנהג הזה צמחה תפילת ״קבלת שבת״, שנאמרת היום בבתי כנסת בכל העולם.
במרכזה עומד הפיוט ״לכה דודי״, שחיבר רבי שלמה אלקבץ, מקובל ומשורר שחי בצפת. אפשר לראות את שמו ברמז בראשי הבתים, שיוצרים יחד את השם ״שלמה הלוי״. כשמגיעים לבית האחרון, ״בואי בשלום״, נוהגים עד היום לפנות לעבר הפתח ולהשתחוות — זכר ליציאה אל השדות בצפת.
דפוס, ירידה וזיכרון
בשנת 1577 הקימו אליעזר אשכנזי ובנו אברהם בית דפוס עברי בצפת — בית הדפוס הראשון בארץ ישראל ומהראשונים במזרח התיכון. נדפסו בו כמה ספרים, אבל הוא פעל זמן קצר בלבד. בסוף המאה ה־16 החלה העיר לשקוע: תעשיית הבדים נחלשה בגלל תחרות מאירופה, היו מגפות ומסים כבדים, והיציבות השלטונית פחתה. במאות הבאות פגעו בה גם רעידות אדמה, והקשה שבהן הייתה בשנת 1837.
למרות זאת, ההשפעה של צפת לא נעלמה. בעיר העתיקה עומדים עד היום בתי כנסת על שם האר״י, רבי יוסף קארו ורבי יצחק אבוהב, ומבקרים רבים מגיעים אליהם. בתקופה ההיא פעלו גם דונה גרציה ודון יוסף נשיא לחידוש היישוב בטבריה הסמוכה. צפת נחשבת לאחת מארבע ערי הקודש של היהדות, לצד ירושלים, חברון וטבריה.