מנסיכות קטנה לאימפריה
בסוף המאה ה־13 היה באנטוליה נסיך טורקי בשם עוסמאן, ששלט בנסיכות קטנה ליד גבול האימפריה הביזנטית. על שמו נקראו צאצאיו ״עות׳מאנים״. הם התרחבו בהדרגה, כבשו ערים ביזנטיות באנטוליה ועברו לבלקן שבאירופה. אחד הכוחות החשובים בצבא היו ה״ינקיצ׳רים״ — חיל רגלים מקצועי ומאומן שהיה נאמן ישירות לסולטן.
רגע המפנה הגדול היה בשנת 1453: הסולטן מהמט השני כבש את קונסטנטינופול, בירת האימפריה הביזנטית, אחרי מצור ארוך שבו השתמש בתותחי ענק. בכך הסתיימה האימפריה הביזנטית. העיר נעשתה בירת העות׳מאנים ונקראה עם הזמן איסטנבול, וכנסיית איה סופיה הגדולה הפכה למסגד.
הכיבוש של ארץ ישראל
בשנים 1516–1517 יצא הסולטן סלים הראשון נגד הממלוכים, ששלטו במצרים, בסוריה ובארץ ישראל. אחרי ניצחונו בקרב מרג׳ דאבק שבצפון סוריה, בשנת 1516, נפלו לידיו סוריה וארץ ישראל, ובשנה שאחריה כבש את מצרים. כך עברה ארץ ישראל לשלטון עות׳מאני, שנמשך עד מלחמת העולם הראשונה.
בנו, הסולטן סולימאן, שנקרא באירופה ״המפואר״ ובקרב העות׳מאנים ״המחוקק״, שלט בשנים 1520–1566. בתקופתו הגיעה האימפריה לשיאה: היא שלטה מהונגריה ועד חצי האי ערב, מאלג׳יריה ועד גבולות פרס. צבאו אף הטיל מצור על וינה בשנת 1529, אבל לא כבש אותה.
חומות ירושלים
אחד המפעלים המפורסמים של סולימאן בארץ ישראל הוא חומות העיר העתיקה של ירושלים, שנבנו בשנים 1537–1541 בערך. אורכן כארבעה קילומטרים, ויש בהן שערים מוכרים כמו שער שכם, שער יפו ושער האריות. על החומות ועל השערים יש כתובות בערבית שמזכירות את הסולטן ואת שנת הבנייה — מקור ראשוני שמאפשר לתארך את הבנייה. בימי סולימאן שופצו גם אמות המים שהובילו מים לעיר, ונבנו בה ברזיות ציבוריות שחלקן עומדות עד היום.
בתקופה הראשונה של השלטון העות׳מאני נהנתה הארץ משקט יחסי ומשגשוג. העות׳מאנים ערכו מפקדים ורשמו את התושבים ואת המסים בספרים שנקראים ״דפתר״. ממסמכים אלה, שנשמרו בארכיונים באיסטנבול, היסטוריונים יודעים כמה אנשים גרו בערים ובכפרים, מה גידלו ומה שילמו — ואפילו כמה משפחות יהודיות גרו בצפת ובירושלים.
דתות וקהילות באימפריה
באימפריה חיו מוסלמים, נוצרים ויהודים, ודוברים של שפות רבות. העות׳מאנים נתנו לכל קהילה דתית לנהל את ענייניה הפנימיים — נישואים, ירושה, חינוך ובתי דין — תחת מנהיג הקהילה. בני הדתות האחרות היו צריכים לשלם מס מיוחד והיו פחותים במעמדם מהמוסלמים, אבל בדרך כלל הורשו לשמור על דתם.
אחרי גירוש ספרד בשנת 1492 קיבלה האימפריה יהודים רבים. קמו קהילות גדולות באיסטנבול, באיזמיר ובשאלוניקי, ויהודים עבדו כרופאים, סוחרים, מתורגמנים ובעלי מלאכה. דונה גרציה נשיא ואחיינה דון יוסף נשיא, יהודים עשירים ובעלי השפעה בחצר הסולטן, קיבלו רשות לבנות מחדש את טבריה בשנות ה־60 של המאה ה־16.
היחלשות וסוף
מהמאה ה־17 החלה האימפריה להיחלש בהדרגה. ניסיון נוסף לכבוש את וינה בשנת 1683 נכשל, והמדינות האירופיות התחזקו בזכות טכנולוגיה, מסחר ותעשייה. במאה ה־19 ניסו הסולטנים לבצע רפורמות, ובסוף התקופה נבנתה גם מסילת הרכבת החיג׳אזית, שהייתה לה שלוחה דרך עמק יזרעאל לחיפה.
במלחמת העולם הראשונה הצטרפה האימפריה העות׳מאנית לגרמניה והפסידה. בדצמבר 1917 כבש הצבא הבריטי בפיקוד הגנרל אלנבי את ירושלים, ועד סתיו 1918 נכבשה כל הארץ והשלטון העות׳מאני בה הסתיים. אחרי המלחמה התפרקה האימפריה, ובשנת 1923 הוכרזה במקומה הרפובליקה הטורקית בהנהגת מוסטפא כמאל אטאטורק.