למה יצאו למסע
במאה ה־16 היו התבלינים — ציפורן, אגוז מוסקט, פלפל וקינמון — שווים הון באירופה. הם גדלו בעיקר באיי מולוקה שבאינדונזיה של היום, שנקראו ״איי התבלינים״. ספרד ופורטוגל התחרו מי תשלוט בסחר הזה. פורטוגל הגיעה לאסיה מזרחה, מסביב לאפריקה, ובהסכם טורדסיאס משנת 1494 חילקו שתי הממלכות ביניהן את העולם ״החדש״ בקו דמיוני.
מגלן היה ימאי פורטוגלי מנוסה שהפליג בעבר להודו. הוא האמין שאפשר להגיע לאיי התבלינים גם מערבה, דרך מעבר ימי מסביב לאמריקה — וכך להראות שהאיים נמצאים ב״חצי״ של ספרד. כשמלך פורטוגל לא תמך ברעיון, פנה מגלן לקרל, מלך ספרד הצעיר, שהסכים לממן את המסע.
היציאה וחציית האוקיינוס האטלנטי
ב־20 בספטמבר 1519 יצאו מנמל סנלוקר דה ברמדה שבספרד חמש ספינות: טרינידד, סן אנטוניו, קונספסיון, ויקטוריה וסנטיאגו, ועליהן, לפי ההערכות, בין 240 ל־270 איש מארצות שונות. הם חצו את האוקיינוס האטלנטי, הגיעו לחופי ברזיל והמשיכו דרומה לאורך חופי אמריקה הדרומית, בחיפוש אחר מעבר.
המסע היה קשה. בחורף הקר בדרום עצרו הספינות חודשים ארוכים במפרץ. חלק מהקצינים מרדו במגלן, והוא דיכא את המרד ביד קשה. ספינת סנטיאגו טבעה בסערה, ומאוחר יותר ערקה ספינת סן אנטוניו וחזרה לספרד עם חלק גדול מהאספקה.
המצר והאוקיינוס השקט
באוקטובר 1520 מצאו הספינות מעבר צר ומפותל בקצה הדרומי של אמריקה. השיט בו נמשך יותר מחודש, בין צוקים, רוחות עזות ומים קפואים. המעבר נקרא היום ״מצר מגלן״. כשיצאו ממנו לאוקיינוס הגדול, הוא היה רגוע, ולכן קרא לו מגלן ״הים השקט״ — ומכאן השם ״האוקיינוס השקט״.
אף אחד באירופה לא ידע עד כמה גדול האוקיינוס הזה. ההפלגה עליו נמשכה יותר משלושה חודשים בלי לעצור באי מיושב. המזון נגמר, המים התקלקלו, והמלחים אכלו נסורת ועור שהורטב במים. רבים חלו בצפדינה — מחלה שנגרמת ממחסור בויטמין C — ומתו. רק במרץ 1521 הגיעו לאי גואם, ומשם לפיליפינים.
מותו של מגלן וחזרת ״ויקטוריה״
בפיליפינים ניסה מגלן להשפיע על השליטים המקומיים ולהפוך אותם לבעלי ברית של ספרד. הוא התערב בסכסוך בין שליטים, וב־27 באפריל 1521 נהרג בקרב באי מקטאן מול לוחמיו של השליט לאפו־לאפו, שנחשב היום לגיבור לאומי בפיליפינים. כך נפטר מגלן לפני שהשלים את המסע שתכנן.
הצוות שנותר המשיך לאיי מולוקה ומילא את הספינות בציפורן. בסופו של דבר הפליגה ספינה אחת, ״ויקטוריה״, בפיקודו של חואן סבסטיאן אלקאנו, מערבה דרך האוקיינוס ההודי ומסביב לאפריקה. ב־6 בספטמבר 1522 הגיעה לספרד עם 18 אנשים בלבד. מטען התבלינים שהביאה היה שווה כל כך, שכיסה את הוצאות המסע.
מה למדנו מהמסע
המסע הוכיח בפועל שכדור הארץ עגול ושאפשר להקיף אותו בים, והראה שהוא גדול הרבה יותר ממה שחשבו — בעיקר בגלל האוקיינוס השקט העצום. הוא גם חשף תופעה מפתיעה: כשחזרו לאיי כף ורדה, גילו המלחים שהם ״איבדו״ יום אחד בספירת הימים. הסיבה היא שהפליגו כל הזמן מערבה, עם כיוון השמש, ולכן חוו יממה אחת פחות. זה הרעיון שמאחורי ״קו התאריך הבינלאומי״ של היום.
רוב מה שאנחנו יודעים על המסע בא מיומן מפורט שכתב אנטוניו פיגאפטה, מלומד איטלקי שהיה בין 18 השורדים. הוא תיאר מקומות, בעלי חיים, אנשים ומילים בשפות שפגש. לצד ההישג, ההיסטוריונים מזכירים גם את המחיר: מאות מלחים מתו, והמגע עם אירופה הביא בהמשך לשלטון קולוניאלי על עמים רבים באסיה ובאמריקה.