טנוצ׳טיטלן — עיר על אגם
האצטקים, שקראו לעצמם ״מכסיקה״ — ומכאן השם מקסיקו — הקימו בשנת 1325 בערך את בירתם, טנוצ׳טיטלן, על אי באגם טשקוקו. לפי האגדה שלהם, האל אמר להם להתיישב במקום שבו יראו נשר עומד על קקטוס ואוכל נחש. התמונה הזאת מופיעה עד היום על דגל מקסיקו.
כדי לגדל מזון על האגם בנו האצטקים ״צ׳ינמפות״ — חלקות שדה מלאכותיות מבוץ וצמחים, שנקראות לעיתים ״גינות צפות״. גדלו בהן תירס, שעועית, דלעת ופלפל חריף. גשרים וסוללות חיברו את העיר ליבשה, ואמות מים הביאו מים מתוקים. כשהספרדים הגיעו, העיר הייתה אחת הגדולות בעולם, ולפי הערכות שונות חיו בה מאות אלפי אנשים — אולי כ־200,000 ויותר.
החיים והאמונות של האצטקים
בראש האימפריה עמד שליט עליון. העמים שנכבשו נדרשו לשלם מס בסחורות — תירס, בדים, נוצות צבעוניות, שוקו וזהב. בשווקים הגדולים סחרו בסחורות מכל האזור, ופולי קקאו שימשו גם כמעין כסף. ילדים למדו בבתי ספר, והאצטקים כתבו בכתב ציורי בספרים מקופלים שנקראים ״קודקסים״.
האצטקים האמינו באלים רבים, ובהם אל השמש ואל המלחמה. הם חשבו שהאלים צריכים מנחות כדי שהשמש תמשיך לזרוח, ולכן הקריבו קורבנות — ובהם גם קורבנות אדם, בדרך כלל שבויי מלחמה. במרכז העיר עמד ״המקדש הגדול״, פירמידה מדורגת עם שני מקדשים בראשה. מאז שנת 1978 חופרים ארכאולוגים את שרידיו בלב מקסיקו סיטי, שנבנתה על חורבות טנוצ׳טיטלן.
האינקה — אימפריה בהרים
האימפריה של האינקה נמשכה לאורך הרי האנדים, מאקוודור של היום ועד צ׳ילה. בירתה הייתה קוסקו, בפרו. האימפריה התרחבה במהירות מאמצע המאה ה־15, בימי השליט פצ׳קוטי ויורשיו, ובשיאה חיו בה מיליוני אנשים. השליט, שנקרא ״האינקה״, נחשב לבן השמש.
האינקה היו בנאים ומהנדסים מעולים. הם סללו רשת דרכים של עשרות אלפי קילומטרים, עם גשרים תלויים מחבלים מעל תהומות. רצים מיוחדים, ה״צ׳סקי״, העבירו הודעות ממקום למקום בשיטת שליחים. על מדרונות ההרים בנו מדרגות חקלאיות, וגידלו תפוחי אדמה ותירס. הם השתמשו בלאמות להובלה ולצמר. את קירות המבנים בנו מאבנים שסותתו בדיוק רב כל כך, שהן מחזיקות בלי טיט גם ברעידות אדמה.
קיפו ומאצ׳ו פיצ׳ו
לאינקה לא היה כתב כמו שלנו. במקומו השתמשו ב״קיפו״ — חבלים צבעוניים עם קשרים, שבעזרתם רשמו מספרים: כמה אנשים יש בכפר, כמה יבול נאסף וכמה מס צריך לשלם. הצבע, המיקום והסוג של כל קשר נשאו משמעות. חוקרים עדיין מנסים לפענח אם הקיפו רשמו גם מידע שאינו מספרים.
האתר המפורסם ביותר של האינקה הוא מאצ׳ו פיצ׳ו — עיר קטנה ויפהפייה על רכס הר גבוה מעל עמק, שנבנתה במאה ה־15, כנראה כאחוזה מלכותית של שליטי האינקה. הספרדים לא הגיעו אליה, ולכן נשמרה היטב. העולם הרחב שמע עליה בעיקר משנת 1911, כשהחוקר האמריקאי חירם בינגהם הגיע אליה בעזרת מדריכים מקומיים, שהכירו אותה היטב.
הכיבוש הספרדי
בשנת 1519 נחת הכובש הספרדי הרנן קורטס בחוף מקסיקו עם כמה מאות חיילים. הוא הגיע לטנוצ׳טיטלן, שבה שלט מוקטזומה השני. קורטס הצליח בעיקר משום שעמים רבים שנשלטו בידי האצטקים, כמו אנשי טלשקלה, הצטרפו אליו כבעלי ברית. בנוסף פרצה מגפת אבעבועות שחורות — מחלה שהגיעה מאירופה ולא הייתה לתושבים חסינות מפניה. בשנת 1521 נפלה העיר.
כעשר שנים אחר כך, בשנת 1532, הגיע פרנסיסקו פיסארו לפרו. האימפריה של האינקה הייתה אז מוחלשת ממלחמת אחים בין אטהואלפה להואסקר, וממגפות שהגיעו לפני הספרדים. פיסארו לכד את אטהואלפה בעיר קחמרקה, ובשנת 1533 הוציא אותו להורג. מיליוני ילידים מתו בעשורים הבאים, בעיקר ממחלות. ועם זאת, צאצאיהם חיים עד היום: יותר ממיליון וחצי אנשים במקסיקו מדברים נאוואטל, שפת האצטקים, ומיליונים באנדים מדברים קצ׳ואה, שפת האינקה.