13 המושבות והוויכוח על המסים
בתחילת המאה ה־17 החלו מתיישבים מאנגליה להקים מושבות בצפון אמריקה, כמו וירג׳יניה, מסצ׳וסטס ופנסילבניה. עד שנות ה־30 של המאה ה־18 היו 13 מושבות, וערב המהפכה חיו בהן כשניים וחצי מיליון בני אדם. לכל מושבה היו אספה נבחרת ומושל, אבל ההחלטות החשובות התקבלו בלונדון, בפרלמנט הבריטי, שאיש מהמתיישבים לא נבחר אליו.
אחרי מלחמה יקרה נגד צרפת בצפון אמריקה, שהסתיימה בשנת 1763, בריטניה רצתה שהמושבות ישתתפו בהוצאות. בשנת 1765 הוטל ״חוק הבולים״ — מס על עיתונים, מסמכים ואפילו קלפי משחק. המתיישבים מחו בסיסמה ״אין מיסוי בלי ייצוג״: אם אין לנו נציגים בפרלמנט, אין לו זכות להטיל עלינו מסים. בעקבות החרמות ומחאות בוטל החוק, אבל המתח רק גדל.
מסיבת התה בבוסטון ותחילת המלחמה
בדצמבר 1773, בעיר בוסטון, עלו מתיישבים מחופשים לספינות בנמל והשליכו לים מאות ארגזי תה, במחאה על מס התה ועל הזכויות שקיבלה חברה בריטית למכור אותו. האירוע נקרא ״מסיבת התה של בוסטון״. בריטניה הגיבה בחוקים נוקשים, סגרה את נמל בוסטון ושלחה עוד חיילים.
נציגים מהמושבות התכנסו בפילדלפיה בגוף שנקרא ״הקונגרס הקונטיננטלי״ כדי לתאם את המאבק. באפריל 1775 התרחשו הקרבות הראשונים בלקסינגטון ובקונקורד שליד בוסטון, והמחאה הפכה למלחמה. הקונגרס מינה את ג׳ורג׳ וושינגטון, בעל אחוזה מווירג׳יניה שהיה לו ניסיון צבאי, למפקד הצבא היבשתי.
הכרזת העצמאות — 4 ביולי 1776
ב־4 ביולי 1776 אישר הקונגרס את הכרזת העצמאות. את רוב הנוסח כתב תומס ג׳פרסון, עורך דין צעיר מווירג׳יניה. ההכרזה קבעה שכל בני האדם נבראו שווים, ושיש להם זכויות שאי אפשר לקחת מהם — חיים, חירות והחתירה לאושר. עוד נכתב בה ששלטון מקבל את כוחו מהסכמת הנשלטים, ושעם רשאי להחליף שלטון שפוגע בזכויותיו.
זה היה רעיון נועז לאותה תקופה, שבה רוב העולם נשלט בידי מלכים. עם זאת, ההכרזה לא חלה בפועל על כולם: באמריקה של אז היו מאות אלפי עבדים, ונשים לא יכלו להצביע. הפער בין המילים היפות לבין המציאות ליווה את ארצות הברית עוד שנים רבות, עד ביטול העבדות ומאבקים מאוחרים יותר לשוויון.
הדרך לניצחון
הצבא הבריטי היה גדול ומאומן יותר, והצבא של וושינגטון סבל ממחסור בבגדים, באוכל ובכסף. נקודת המפנה הייתה ניצחון האמריקנים בקרב סרטוגה בשנת 1777. בעקבותיו הצטרפה צרפת למלחמה לצד המושבות בשנת 1778, ושלחה חיילים, ספינות וכסף. גם ספרד והולנד סייעו בדרכים שונות.
בשנת 1781 כותרו כוחות בריטיים בעיירה יורקטאון בווירג׳יניה, בין הצבא האמריקני והצרפתי ביבשה לבין הצי הצרפתי בים, ונכנעו. בשנת 1783 נחתם הסכם השלום בפריז, ובריטניה הכירה בעצמאותה של ארצות הברית. בין התומכים במהפכה היה גם חיים סלומון, סוחר יהודי מפילדלפיה שעזר לממן את המאמץ המלחמתי.
החוקה ואיך אנחנו יודעים
בשנת 1787 התכנסו נציגים בפילדלפיה וכתבו את חוקת ארצות הברית. החוקה חילקה את השלטון לשלוש רשויות — מחוקקת (הקונגרס), מבצעת (הנשיא) ושופטת (בתי המשפט) — כדי שאף אחת מהן לא תהיה חזקה מדי. בשנת 1789 נבחר ג׳ורג׳ וושינגטון לנשיא הראשון, ובשנת 1791 נוספה ״מגילת הזכויות״, שהבטיחה בין השאר חופש דת, חופש דיבור וחופש עיתונות.
על המהפכה יש הרבה מקורות ראשוניים. ההעתק החתום של הכרזת העצמאות והחוקה המקורית מוצגים בארכיון הלאומי בוושינגטון. נשמרו גם מכתבים רבים של מנהיגי המהפכה, יומנים של חיילים, עיתונים וכרזות מהתקופה. ההשוואה בין מקורות אמריקניים לבריטיים עוזרת להיסטוריונים להבין איך כל צד ראה את המלחמה.