עבדות בעולם העתיק
עבדות הייתה קיימת במצרים העתיקה, ביוון, ברומא ובמקומות רבים אחרים. אנשים נעשו עבדים בדרך כלל כשבויי מלחמה, בגלל חובות או משום שנולדו להורים עבדים. ברומא עבדו עבדים בחוות, במכרות ובבתים, והייתה להם מעט מאוד הגנה בחוק.
גם בתורה יש דיני עבדים, אבל יש בהם הגבלות רבות: עבד עברי משתחרר אחרי שש שנים, ויש חובה לנוח בשבת גם לעבד. סיפור יציאת מצרים — ״עבדים היינו לפרעה במצרים״ — שאנחנו מספרים בכל ליל הסדר, הפך לסמל של מעבר מעבדות לחירות, והשפיע מאות שנים אחר כך גם על עבדים באמריקה.
סחר העבדים באוקיינוס האטלנטי
מהמאה ה־16 ועד המאה ה־19 העבירו סוחרים אירופים, בכפייה, כ־12 מיליון אפריקנים מאפריקה לאמריקה. הסחר נקרא לעיתים ״הסחר המשולש״: ספינות יצאו מאירופה עם סחורות לאפריקה, לקחו משם בני אדם לאמריקה, וחזרו לאירופה עם סוכר, טבק וכותנה שגידלו העבדים במטעים.
המסע באוקיינוס היה ארוך וקשה מאוד, ורבים מתו בדרך. באמריקה עבדו העבדים בפרך במטעי סוכר באיים הקריביים ובברזיל, ובמטעי טבק וכותנה בדרום ארצות הברית. ילדיהם נולדו עבדים, ומשפחות הופרדו כשבני משפחה נמכרו לבעלים שונים. העבדים לא קיבלו שכר ולא יכלו לבחור איפה לגור.
הקולות שדרשו חירות
מסוף המאה ה־18 התחזקה בבריטניה תנועה לביטול העבדות. בין מנהיגיה היו חבר הפרלמנט ויליאם וילברפורס והפעיל תומאס קלרקסון, ולצידם עבדים משוחררים כמו אולאודה אקוויאנו, שפרסם בשנת 1789 את סיפור חייו. אנשי הקווייקרים, קבוצה נוצרית, היו מהראשונים שהתנגדו לעבדות. בשנת 1807 אסרה בריטניה את סחר העבדים, ובשנת 1833 חוקק חוק שביטל את העבדות ברוב האימפריה הבריטית.
גם העבדים עצמם נאבקו. בשנת 1791 פרץ מרד עבדים במושבה הצרפתית סן דומינג, ובהמשך עמד בראשו טוסן לוברטור. בשנת 1804 הוכרזה שם מדינה עצמאית — האיטי. צרפת ביטלה את העבדות בשנת 1794, נפוליאון החזיר אותה בשנת 1802, והיא בוטלה סופית במושבות צרפת בשנת 1848.
ארצות הברית — מלחמת האזרחים
בארצות הברית בוטלה העבדות בהדרגה במדינות הצפון, אבל בדרום, שכלכלתו נשענה על מטעי כותנה, היו במחצית המאה ה־19 כארבעה מיליון עבדים. עבדים רבים ניסו לברוח צפונה בעזרת ״המסילה התת־קרקעית״ — רשת סודית של אנשים שהסתירו והובילו נמלטים. הרייט טאבמן, שברחה מעבדות בעצמה, חזרה פעמים רבות לדרום ועזרה לאחרים להימלט. פרדריק דאגלס, עבד לשעבר, נעשה נואם וסופר מפורסם.
אחרי שאברהם לינקולן, שהתנגד להתפשטות העבדות, נבחר לנשיא בשנת 1860, פרשו מדינות הדרום מהאיחוד, ופרצה מלחמת האזרחים (1861–1865). ב־1 בינואר 1863 פרסם לינקולן את ״הכרזת השחרור״, ובשנת 1865, אחרי ניצחון הצפון, נאסרה העבדות בכל ארצות הברית בתיקון ה־13 לחוקה.
אחרי הביטול ואיך יודעים
ברזיל הייתה המדינה האחרונה ביבשת אמריקה שביטלה את העבדות, בשנת 1888. בשנת 1948 קבעה ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם של האו״ם שאסור להחזיק אדם בעבדות. עם זאת, ביטול העבדות בחוק לא סיים את האפליה: בארצות הברית נמשך עוד כמאה שנה מאבק על זכויות האזרח, ובמקומות שונים בעולם נאבקים גם היום בעבודת כפייה.
היסטוריונים לומדים על העבדות ממסמכי ספינות ומרשימות מכירה, ממודעות שפורסמו בעיתונים על עבדים שנמלטו, מסיפורי חיים שכתבו עבדים לשעבר ומראיונות שנערכו בשנות ה־30 של המאה ה־20 עם אנשים מבוגרים שנולדו בעבדות. ארכאולוגים חופרים גם בשרידי מגורי העבדים במטעים.