מתנת הנילוס
רוב שטחה של מצרים הוא מדבר חם ויבש. אבל דרכו זורם נהר הנילוס, הארוך בנהרות אפריקה. בעבר, בכל שנה, בעונה קבועה, הנהר עלה על גדותיו והציף את האדמה שלצידו. כשהמים נסוגו, הם השאירו שכבה של בוץ שחור ופורה, שבו צמחו היטב חיטה, שעורה ופשתן.
בזכות הנילוס היה במצרים מזון בשפע, והנהר שימש גם כדרך תחבורה: סירות שטו בו והובילו סחורות, אנשים ואפילו אבנים ענקיות לבנייה. לכן מצרים העתיקה כונתה לעיתים ״מתנת הנילוס״ — בלי הנהר לא הייתה יכולה להתקיים בה תרבות כזו.
הפרעה והחברה המצרית
בראש מצרים עמד הפרעה, המלך. המצרים האמינו שהוא לא רק שליט אלא דמות אלוהית, שאחראית על הסדר בעולם ועל הצלחת היבול. מתחת לפרעה היו פקידים, כוהנים ומצביאים, ואחריהם סופרים, אומנים וסוחרים. רוב האוכלוסייה היו איכרים שעבדו בשדות.
הסופרים היו קבוצה חשובה במיוחד, כי הם ידעו לקרוא ולכתוב בהירוגליפים — מיומנות נדירה שלקח שנים ללמוד. הם ניהלו את רישומי המסים, המחסנים והמבצעים הגדולים של המדינה.
החיים היומיומיים במצרים
לא כל המצרים היו פרעונים או כוהנים. רוב האנשים היו איכרים שגידלו חיטה ושעורה, אפו מהן לחם והכינו בירה, שהייתה משקה נפוץ. הם אכלו גם בצל, שום, עדשים ודגים מהנילוס. ילדים שיחקו בכדורים, בבובות ובמשחקי לוח; אחד ממשחקי הלוח המפורסמים נקרא ״סנט״. המצרים האמינו באלים רבים, וחלקם תוארו עם ראש של בעל חיים, כמו בז או תן. לפי השערה מקובלת בין החוקרים, בתקופת ההצפה, כשלא היה אפשר לעבוד בשדות, חלק מהאיכרים עבדו בפרויקטים של המדינה, כמו בנייה.
הפירמידות
הפירמידות הגדולות בגיזה, ליד קהיר של היום, נבנו לפני כ־4,500 שנה. הגדולה בהן נבנתה עבור הפרעה ח׳ופו, והיא נמנית עם שבעת פלאי תבל של העולם העתיק — והיחידה מהם שעדיין עומדת. היא בנויה ממיליוני גושי אבן, וחלקם שוקלים כמה טונות.
איך הצליחו לבנות אותן בלי מכונות? חוקרים מעריכים שעבדו עליהן אלפי פועלים מאורגנים היטב, שהשתמשו במזחלות, ברמפות, בחבלים ובסירות על הנילוס. ממצאים ליד הפירמידות מלמדים על כפרי פועלים, עם מאפיות ומקומות מגורים — כלומר, זה היה פרויקט לאומי עצום שדרש תכנון רב.
מומיות ואמונות
המצרים האמינו בחיים אחרי המוות, וחשבו שהנשמה צריכה את הגוף גם אחרי הפטירה. לכן פיתחו שיטה לשמר את גופות המתים: הם ייבשו את הגוף במלח מיוחד, עטפו אותו ברצועות של פשתן והניחו אותו בארון קבורה מקושט. כך נוצרה מומיה.
לצד המתים הניחו בקברים חפצים שישמשו אותם ״בעולם הבא״: מזון, תכשיטים, רהיטים ופסלונים. אחד הקברים המפורסמים ביותר הוא קברו של הפרעה הצעיר תות־ענח־אמון, שנמצא ב־1922 כשרוב אוצרותיו עדיין בתוכו. מצרים העתיקה מופיעה גם בתנ״ך, בסיפורי יוסף ויציאת מצרים, אבל רוב מה שאנחנו יודעים עליה מגיע מחפירות ומכתובות שנמצאו במצרים עצמה.