בראש החברה המצרית עמד הפרעה. מתחתיו היו פקידים, כוהנים ומצביאים, ואחריהם סופרים, אומנים וסוחרים. רוב האוכלוסייה היו איכרים שעבדו בשדות לאורך הנילוס. המילה ״פרעה״ באה מביטוי מצרי שפירושו ״הבית הגדול״ — כלומר הארמון — ורק עם הזמן הפכה לכינוי של המלך עצמו.
לאורך כ־3,000 שנה של ההיסטוריה המצרית שלטו פרעונים רבים. הם בנו מקדשים, ניהלו מלחמות ודאגו לקבורה מפוארת לעצמם — בפירמידות, ובתקופות מאוחרות יותר בקברים שנחצבו בסלע. אחד הקברים המפורסמים הוא קברו של הפרעה הצעיר תות־ענח־אמון, שנמצא ב־1922 כשרוב אוצרותיו עדיין בתוכו.
טעות נפוצה היא לחשוב ש״פרעה״ הוא שם של אדם אחד. זה תואר, כמו ״מלך״, והיו פרעונים רבים עם שמות שונים. בתנ״ך מופיע ״פרעה״ בסיפורי יוסף ויציאת מצרים, אבל רוב מה שאנחנו יודעים על הפרעונים מגיע מכתובות ומחפירות במצרים עצמה. גם נשים שלטו לפעמים כפרעה, כמו חתשפסות.