ההירוגליפים נחקקו על קירות מקדשים וקברים ונכתבו גם על פפירוס — חומר כתיבה שהוכן מצמח שגדל לאורך הנילוס. רק סופרים, שלמדו שנים רבות, ידעו לקרוא ולכתוב אותם, ולכן הסופרים היו קבוצה חשובה במצרים: הם ניהלו את רישומי המסים, המחסנים ומבצעי הבנייה הגדולים.
במשך מאות שנים איש לא ידע לקרוא הירוגליפים. ב־1799 נמצאה במצרים אבן רוזטה, ועליה אותו טקסט בשלושה כתבים — ביניהם הירוגליפים ויוונית. מכיוון שחוקרים ידעו יוונית, האבן עזרה לחוקר הצרפתי ז׳אן־פרנסואה שמפוליון לפענח את ההירוגליפים, וכך נפתח חלון לעולם המצרי העתיק.
טעות נפוצה היא לחשוב שכל ציור בהירוגליפים הוא ״תמונה של מה שכתוב״. בפועל, הרבה סימנים ייצגו צלילים, בדומה לאותיות. למשל ציור של עין לא תמיד אמר ״עין״ — לפעמים הוא שימש רק בשביל הצליל שלו.