הקריאה למסע
בשנת 1095 נשא האפיפיור אורבנוס השני נאום בעיר קלרמון שבצרפת. הוא קרא לנוצרים לצאת למסע כדי לסייע לאימפריה הביזנטית שנלחמה בטורקים הסלג׳וקים ולכבוש את ירושלים. הוא הבטיח למשתתפים מחילה על חטאיהם. הקהל, לפי המקורות, קרא ״כך רצה האל!״, ואלפים תפרו צלב מבד על בגדיהם — ומכאן השם ״צלבנים״.
לאנשים היו סיבות שונות להצטרף: אמונה דתית עמוקה, רצון בהרפתקה, תקווה לזכות באדמות ובעושר, ולפעמים בריחה מעוני ומחובות. אבירים, אצילים ואנשים פשוטים יצאו לדרך ארוכה וקשה דרך אירופה ואסיה הקטנה. רבים מהם מתו מרעב, ממחלות ומקרבות עוד לפני שהגיעו לארץ.
גזירות תתנ״ו
בדרכם מזרחה, באביב ובקיץ של שנת 1096, תקפו קבוצות של צלבנים קהילות יהודיות בערים שעל נהר הריין בגרמניה — שפייר, וורמס ומגנצא. הם טענו שאין טעם לצאת להילחם רחוק בזמן שבבית חיים מי שאינם נוצרים, ודרשו מהיהודים להתנצר. רבים סירבו, וקהילות שלמות נפגעו קשות. היו בישופים ושליטים מקומיים שניסו להגן על היהודים, אך לא תמיד הצליחו.
השנה 1096 היא בלוח העברי שנת ד׳תתנ״ו, ולכן נקראים האירועים ״גזירות תתנ״ו״. כרוניקות עבריות שנכתבו בדור שאחרי האירועים מתארות את מה שקרה, וגם פיוטים שנכתבו לזכר הקהילות נאמרים עד היום בתפילות מסוימות, למשל ״אב הרחמים״. האירועים האלה השפיעו מאוד על הקהילות היהודיות באשכנז ועל יחסיהן עם שכניהן.
ממלכת ירושלים הצלבנית
בשנת 1099, אחרי מצור, כבשו הצלבנים את ירושלים. בכיבוש נהרגו רבים מתושבי העיר, מוסלמים ויהודים. הצלבנים הקימו את ״ממלכת ירושלים״, שבראשה עמד מלך, ואדמות הממלכה חולקו בין אצילים ואבירים. נוסף על כך קמו מסדרים צבאיים־דתיים, כמו מסדר ההוספיטלרים ומסדר הטמפלרים, שהיו גם נזירים וגם לוחמים.
הצלבנים בנו מבצרים רבים כדי להגן על הממלכה המצומצמת שלהם: מבצר כוכב הירדן (בלבואר) המשקיף על עמק הירדן, מבצר מונפור בגליל, ומבצרים בעתלית ובקיסריה. עכו הפכה לעיר הנמל החשובה של הממלכה, ובה אפשר לראות היום את אולמות ההוספיטלרים ואת מנהרת הטמפלרים. העיר העתיקה של עכו מוכרת כאתר מורשת עולמית של אונסק״ו.
צלאח א־דין וסוף השלטון הצלבני
השליט המוסלמי צלאח א־דין, שאיחד תחתיו את מצרים ואת סוריה, יצא נגד הצלבנים. בשנת 1187 הביס את צבאם בקרב קרני חיטין, ליד טבריה, ובאותה שנה נכנעה לו ירושלים. לפי המקורות הוא התיר ליהודים לחזור ולהתיישב בעיר. כתגובה יצא מאירופה מסע הצלב השלישי, ובין מנהיגיו בלט ריצ׳רד ״לב הארי״ מלך אנגליה, לצד מלך צרפת והקיסר הגרמני. הצלבנים כבשו מחדש את עכו בשנת 1191, אבל לא הצליחו לכבוש את ירושלים.
במאה ה־13 התקיימו מסעות נוספים, אבל כוחם של הצלבנים בארץ הלך ונחלש. הממלוכים, ששלטו במצרים, כבשו את מבצרי הצלבנים בזה אחר זה, ובשנת 1291 נפלה עכו — המעוז הגדול האחרון. כך הסתיים השלטון הצלבני בארץ ישראל, כמאתיים שנה אחרי שהחל.
מה נשאר מהם
מסעי הצלב הביאו מלחמות קשות וסבל רב לכל הצדדים, אבל גם הגבירו את המגע בין אירופה למזרח. ערים איטלקיות כמו ונציה וגנואה התעשרו מהמסחר עם נמלי הארץ, ואירופים הכירו סחורות כמו סוכר, תבלינים ובדים. דרך המגעים האלה ודרך ספרד הגיעו לאירופה גם ידע וספרים מהעולם המוסלמי.
על התקופה אנחנו יודעים מכרוניקות שכתבו נוצרים, מוסלמים ויהודים — וכל צד ראה את האירועים מנקודת מבט אחרת. השוואה בין המקורות עוזרת להבין טוב יותר מה קרה. חפירות בעכו, בעתלית, במונפור ובכוכב הירדן חשפו חלק גדול מהמבצרים, ואפשר לבקר בהם היום.