הצבר גדל במקור במקסיקו, שם אוכלים את פירותיו ואפילו את ה״כפות״ הצעירות. אחרי שהספרדים הגיעו לאמריקה, הצבר הובא לאירופה ולאגן הים התיכון, וכאן הוא הסתדר מצוין עם הקיץ החם והיבש.
בארץ ישראל נטעו צברים כגדר חיה סביב כפרים ושדות — הקוצים שמרו מפני בעלי חיים. עד היום רואים שורות של צברים במקומות שבהם היו כפרים. הפרי מבשיל מיולי ועד ספטמבר, בצבעים צהוב, כתום ואדום.
על הפרי יש קוצים זעירים כמעט בלתי נראים, שנתקעים בעור. קוטפים ומקלפים צברים רק בכפפות ובכלי מיוחד, או קונים אותם נקיים מקוצים. ״צבר״ הוא גם כינוי לישראלים שנולדו בארץ: ״קוצני מבחוץ ומתוק מבפנים״.