השקיה בטפטוף היא שיטה שבה מים מגיעים בטיפות דרך צינורות דקים ישר לאזור השורשים של כל צמח, וכך חוסכים הרבה מים.
בצינור ההשקיה יש ״טפטפות״ קטנות במרווחים קבועים. כל טפטפת משחררת מעט מים בכל שעה, בדיוק ליד הצמח. כמעט אין מים שמתאדים מהאוויר או זורמים למקום שאין בו שורשים.
השיטה פותחה לשימוש מעשי בישראל: המהנדס שמחה בלאס תכנן טפטפת, ובשנת 1965 התחיל הייצור בקיבוץ חצרים שבנגב. מאז השקיה בטפטוף משמשת בארצות רבות בעולם, ובמיוחד באזורים יבשים.
דרך אותם צינורות אפשר להוסיף דשן למים — ״דישון בהשקיה״. כך הצמח מקבל גם מים וגם מזון, בכמות מדויקת.
💡 איך זוכרים? טפטוף = מים ישר לשורש, בלי בזבוז.
1. לאן מגיעים המים בהשקיה בטפטוף?
2. מי פיתח טפטפת מעשית בישראל?
3. מה עוד אפשר להעביר בצינורות הטפטוף?
איך זוכרים מה זה השקיה בטפטוף?
טפטוף = מים ישר לשורש, בלי בזבוז.
אילו מושגים קשורים להשקיה בטפטוף?
חממה, תמר, עגבנייה. ההגדרה הקצרה של כל אחד מהם מופיעה למעלה, ומכל אחד יש קישור לעמוד משלו.
