מצוות השמיטה מופיעה בתורה: שש שנים זורעים וקוצרים, ובשנה השביעית האדמה ״שובתת״. הפירות שגדלים מעצמם בשנה הזו הם הפקר — כל אחד רשאי לקחת מהם — ויש להם דינים מיוחדים, שנקראים ״קדושת שביעית״.
במדינה מודרנית, שבה חקלאים צריכים להתפרנס ואנשים צריכים מזון, נמצאו כמה פתרונות לפי ההלכה: היתר מכירה, אוצר בית דין, גידול במצעים מנותקים מהאדמה, ושימוש בתוצרת מחוץ לארץ ישראל. משפחות שונות בוחרות פתרונות שונים.
מעבר להלכה, יש בשמיטה רעיון שמדברים עליו הרבה: מנוחה לאדמה, צמצום הפערים בחברה ושיתוף ביבול.