האקלים שלנו
ברוב הארץ יש אקלים ים־תיכוני: הגשם יורד בעיקר בין אוקטובר לאפריל, והקיץ ארוך, חם ויבש כמעט בלי טיפה. ההבדלים בין האזורים גדולים: בגליל העליון יורדים בשנה רגילה מאות מילימטרים של גשם, ובאילת רק כמה עשרות. ובכל שנה הכמות משתנה.
לכן בחורף הגינה לרוב משקה את עצמה, ומפסיקים או מצמצמים את ההשקיה (״מכבים את מחשב ההשקיה בחורף״). בקיץ הצמחים תלויים בנו לגמרי. מי שמכיר את הצמחים שלו ואת עונות השנה חוסך הרבה מים.
מתי ואיך משקים
הזמן הכי טוב להשקיה הוא הבוקר המוקדם: המים מגיעים לשורשים לפני החום, ופחות מהם מתאדים. גם הערב מתאים, אבל בגינה עם הרבה עלים עדיף להימנע מהרטבת העלים בלילה, כי לחות על העלים מעודדת מחלות פטרייתיות. בצהריים, בשמש החזקה, הרבה מהמים פשוט מתאדים.
עדיף להשקות ״עמוק ולעתים רחוקות״ ולא ״מעט כל יום״. השקיה עמוקה מרטיבה את האדמה לעומק, והשורשים יורדים אחריה ונעשים עמידים. השקיה קלה כל יום מרטיבה רק את השכבה העליונה, השורשים נשארים רדודים, והצמח סובל בכל יום חם. משקים את האדמה שליד השורשים — לא את העלים.
כלים לחיסכון
השקיה בטפטוף, שפותחה לשימוש מעשי בישראל, מביאה מים בטיפות ישר לאזור השורשים, כמעט בלי בזבוז. מחשב השקיה פשוט קובע מתי ולכמה זמן להשקות, ויש מחשבים שמפסיקים לבד כשיורד גשם. חשוב לבדוק מדי פעם שאין טפטפת סתומה או צינור דולף.
״חיפוי״ הוא שכבה של שבבי עץ, קש או עלים יבשים על פני האדמה. הוא מצל על הקרקע, מקטין את האידוי, שומר על טמפרטורה נוחה לשורשים, ומפריע לעשבים להצמיח. עוד רעיונות: לאסוף את המים מהמזגן — הם נקיים ממלח ומתאימים לעציצים; להשקות עציצים עם מים שנשארו מבקבוקים; ולקבץ צמחים צמאים יחד, כדי שלא נשקה צמחים חסכוניים בלי צורך.
גינה חסכונית במים
הדרך הכי טובה לחסוך היא לבחור צמחים שמתאימים לאקלים: צמחי בר מקומיים וצמחים ממקומות עם אקלים דומה — רוזמרין, לבנדר, מרווה, אלת המסטיק, הדס, שיחי לוטם, סוקולנטים ופקעות. רבים מהם צריכים השקיה מעטה מאוד אחרי השנה־שנתיים הראשונות. מדשאה, לעומת זאת, היא מהצמחים הצמאים ביותר בגינה.
גם בחקלאות בישראל חוסכים: רוב מי הביוב מטוהרים בישראל ומשמשים שוב להשקיית שדות ומטעים, ובשדות משתמשים בטפטוף ובחיישנים. ובבית: מי השקיה של גינה אינם מי שתייה — לא שותים מברזי השקיה וממים ממוחזרים, ולא משחקים בהם.