מסע שאין לו סוף
כמות המים בכדור הארץ כמעט לא משתנה. המים שאנחנו שותים היום כבר היו פעם בים, בענן, בקרחון ואולי גם בתוך עלה של עץ. הם לא נעלמים ולא נוצרים מחדש — הם פשוט עוברים ממקום למקום ומצורה לצורה. לכן קוראים לזה מחזור: אין לו התחלה ואין לו סוף, ואפשר להתחיל לספר עליו מכל שלב.
מה שמניע את כל המחזור הוא השמש. החום שלה גורם למים להתאדות, והרוחות מזיזות את האוויר הלח ממקום למקום. בלי השמש המים היו נשארים במקום, וגם הגשם לא היה מגיע לאדמה שרחוקה מהים.
ארבעת השלבים
התאדות: השמש מחממת מים בים, באגמים, בשלוליות ואפילו בכביסה התלויה על החבל. חלק מהמים הופכים לאדי מים — גז שקוף שאי אפשר לראות — ועולים לאוויר. גם צמחים משחררים אדי מים דרך פתחים זעירים בעלים שלהם, וזה חלק חשוב מהמחזור.
התעבות: ככל שעולים גבוה יותר, האוויר קר יותר. כשאדי המים מתקררים הם הופכים בחזרה לטיפות מים קטנטנות או לגבישי קרח זעירים. מיליארדי טיפות כאלה יחד הן הענן שאנחנו רואים בשמיים.
משקעים: בתוך הענן הטיפות מתנגשות, מתחברות וגדלות. כשהן נעשות כבדות מדי, הן נופלות כגשם. כשקר מאוד הן יכולות לרדת כשלג או כברד.
זרימה וחלחול: חלק ממי הגשם זורמים על פני הקרקע לנחלים, לנהרות ובסוף לים. חלק אחר מחלחל לתוך האדמה ונאגר בין שכבות סלע כמי תהום. משם המים ממשיכים לנוע לאט, ולפעמים יוצאים שוב החוצה במעיין.
טעות נפוצה: ענן הוא לא אדים
הרבה ילדים, וגם מבוגרים, חושבים שהענן עשוי מאדי מים. אבל אדי מים הם שקופים לגמרי. מה שאנחנו רואים בענן הוא מים בצורה נוזלית — טיפות קטנות מאוד — או גבישי קרח. אותו דבר קורה מעל קומקום רותח: ממש בפתח יש אזור שקוף של אדים, ורק קצת מעליו מופיע ה״עשן״ הלבן, שהוא בעצם טיפות זעירות שכבר התקררו.
מחזור המים בישראל
בישראל רוב הגשם יורד בחורף, ובקיץ כמעט שלא יורד גשם בכלל. לכן חשוב לאגור מים. מי הגשם ממלאים את הכנרת ואת מאגרי מי התהום, שנקראים אקוויפרים, כמו אקוויפר החוף ואקוויפר ההר. בשנים האחרונות ישראל מתפילה גם הרבה מי ים — מוציאה מהם את המלח — כדי שיהיו מספיק מים לשתייה.
אפשר לראות את מחזור המים גם בבית: טיפות על המכסה של סיר רותח, אדים על המראה אחרי מקלחת חמה, ושלולית שנעלמת אחרי יום שמשי.
ניסוי קטן בבית: גשם בקערה
צריך: קערה גדולה, כוס קטנה, ניילון נצמד ואבן קטנה. שימו מעט מים בקערה, והעמידו את הכוס הריקה במרכז. כסו את הקערה בניילון, הניחו את האבן על הניילון בדיוק מעל הכוס, ושימו את הקערה בשמש לכמה שעות.
מה קורה? המים מתאדים, האדים פוגשים את הניילון, מתעבים לטיפות, והטיפות מחליקות לכיוון האבן ונוטפות לתוך הכוס. בניסוי אחד ראיתם התאדות, התעבות וגם ״גשם״.