אדי מים הם גז שקוף. כשהאוויר שמחזיק אותם מתקרר, החלקיקים מאטים, מתקרבים זה לזה ומתחברים לטיפות קטנטנות. ככה, גבוה בשמיים, שבהם האוויר קר, אדי המים הופכים לעננים שבנויים ממיליארדי טיפות זעירות או מגבישי קרח.
התעבות היא השלב שבא אחרי ההתאדות במחזור המים. כשהטיפות בענן מתחברות וגדלות, הן נעשות כבדות מדי ונופלות כגשם, ובמקומות קרים — כשלג או ברד. בלי התעבות לא היו עננים ולא היה גשם.
טעות נפוצה היא לחשוב שענן עשוי מאדים. אדים הם גז בלתי נראה, ואילו ענן הוא כבר מים נוזליים בטיפות קטנות מאוד — לכן אפשר לראות אותו. גם ה״עשן״ הלבן מעל קומקום רותח הוא בעצם טיפות זעירות שהתעבו, ולא האדים עצמם.