האזוב גדל על סלעים ובבתות בהרים ובגליל. הוא שיח נמוך עם עלים אפרפרים־לבנבנים מכוסים שערות רכות, ופרחים לבנים קטנים בקיץ. כמו בני משפחתו — הנענע, המרווה והרוזמרין — יש לו גבעול מרובע וריח חזק.
רבים מזהים אותו עם ה״אזוב״ שמוזכר בתורה, שבו השתמשו בטקסי טהרה ובליל יציאת מצרים. התבלין ״זעתר״ שבשווקים הוא תערובת של עלי אזוב יבשים, שומשום, סומק ומלח — ומתכונים משתנים בין משפחות.
בגלל קטיף מסחרי רב בטבע, האזוב הוכרז ב־1977 כערך טבע מוגן. היום רוב הזעתר שבשווקים מגיע מגידול בשדות. מי שרוצה זעתר טרי — מגדל בעציץ, בשמש מלאה ובהשקיה מעטה.

