המרווה המשולשת גדלה בבתות ובשולי החורש בהרים ובגליל. שמה בא מהעלים: לחלק מהם יש בבסיס שתי אונות קטנות, כך שהעלה נראה משולש. העלים מכוסים שערות רכות ומריחים חזק כשמשפשפים אותם.
מהעלים מכינים תה ריחני, ובמטבח משתמשים בהם כתבלין. בגלל קטיף רב בטבע יש מגבלות על קטיף מרווה בר. לכן קונים מרווה מגידול, או מגדלים בעציץ ובגינה — היא אוהבת שמש ומעט מים, כמו הרוזמרין.
למרווה יש ״מנגנון״ האבקה מיוחד: כשדבורה נכנסת לפרח, האבקנים יורדים כמו מנוף ומניחים אבקה על הגב שלה. ובטיחות: מרווה היא תבלין, לא תרופה — ובשאלות בריאות פונים לרופא.