הקבוצה הגדולה בעולם
מדענים מחלקים את הציפורים לקבוצות, והגדולה מכולן היא ציפורי השיר, או בשמן המדעי ״הדרוריים״. יותר ממחצית מכל מיני הציפורים בעולם שייכים אליה: דרורים, בולבולים, שחרורים, חוחיות, ירגזים, סנוניות, עורבים ועוד אלפי מינים. רובן קטנות, ולכולן רגליים שמתאימות לאחיזה בענף — שלוש אצבעות קדימה ואחת אחורה.
כן, גם העורב הוא ״ציפור שיר״, למרות שהקול שלו צרוד. השם מתאר את הקבוצה ואת מבנה הגוף, ולא אומר שכל חבריה שרים יפה.
כלי הנגינה שבחזה
לנו יש מיתרי קול בגרון. לציפורים יש איבר אחר לגמרי, שנקרא סירינקס, והוא נמצא עמוק בחזה, בנקודה שבה קנה הנשימה מתפצל לשתי הריאות. בגלל שיש לו שני צדדים, ציפורי שיר רבות יכולות להשמיע שני צלילים שונים בבת אחת — ולשיר ״דואט עם עצמן״.
שרירים קטנים וזריזים שולטים בסירינקס, ומאפשרים לציפורים לשנות צליל מהר מאוד. כשמאטים הקלטה של ציפור שרה, מגלים לפעמים שמה שנשמע כמו צפצוף אחד הוא בעצם רצף של כמה צלילים מהירים.
למה הן שרות?
צריך להבחין בין שיר לבין קריאה. קריאות הן צלילים קצרים: קריאת אזהרה מפני חתול או נץ, קריאה שאומרת ״אני כאן״ ללהקה, או גוזל שמבקש מזון. שיר הוא ארוך ומורכב יותר, ובדרך כלל הזכרים שרים אותו בעונת הקינון. לשיר שני תפקידים עיקריים: להודיע לזכרים אחרים ״זה השטח שלי״, ולמשוך נקבה.
ציפורים שרות במיוחד עם שחר. בשעה הזאת האוויר שקט וקריר והקול נישא רחוק, ועוד חשוך מכדי לחפש מזון. מקהלת השחר באביב היא אחד הצלילים היפים בטבע. גם בערב, לפני השקיעה, השחרור יושב על אנטנה או על צמרת עץ ושר בקול מתנגן.
לומדים לשיר כמו ילדים לדבר
אצל ציפורי שיר רבות, השיר לא נולד מוכן. הגוזל שומע את אביו ואת השכנים, ואחר כך מתחיל ״למלמל״ — לשיר שיר שקט ומבולבל, כמו תינוק שמגמגם הברות. לאט לאט הוא מתאמן ומשפר, עד שהשיר נשמע כמו של המבוגרים. מדענים מצאו דמיון מפתיע בין הדרך שבה גוזלים לומדים שיר לבין הדרך שבה ילדים לומדים לדבר.
בגלל הלמידה, לאותו מין יש לפעמים ״מבטאים״ שונים במקומות שונים. ויש ציפורים שמעתיקות כמעט כל דבר: העורבני מחקה קולות של דורסים, המיינה מחקה צפצופים ואפילו קולות של בני אדם, ובאוסטרליה יש ציפור שמחקה מצלמות ומסורים חשמליים.
ציפורי שיר בישראל
בגינות ובפארקים שומעים כל השנה את הבולבול, השחרור והפשוש. בחורף מגיעים לארץ אדום החזה, עם החזה הכתום, וציפורי שיר נוספות מאירופה. באביב עוברים בארץ זמירים בדרכם צפונה — הזמיר נחשב לאחד הזמרים הגדולים בעולם הציפורים — ובשדות הפתוחים שומעים עפרונים, ששרים תוך כדי מעוף גבוה.
החוחית, עם הפנים האדומות והפס הצהוב בכנף, אוכלת זרעי קוצים ושרה שיר עליז. בעבר לכדו חוחיות רבות כדי להחזיק אותן בכלובים בגלל השיר, ובישראל זה אסור. ציפור שיר מקומה בחוץ, שם היא יכולה לשיר לשכנים שלה.