קנדינסקי היה עורך דין, ובגיל 30 החליט לעזוב הכול וללמוד ציור במינכן. הוא אהב מוזיקה מאוד, ותיאר שכאשר שמע מוזיקה ״ראה״ צבעים. מכאן נולד הרעיון שלו: ציור יכול לפעול על הרגש כמו מוזיקה, בלי לצייר דבר מוכר. בסביבות 1910 התחיל לצייר ציורים של כתמים, קווים וצורות בלבד.
הוא קרא לציוריו בשמות מוזיקליים — ״קומפוזיציה״, ״אימפרוביזציה״ — וכתב ספר על ״הרוחני באמנות״, שבו הסביר למשל שצהוב הוא צבע ״חם ותוקפני״ וכחול ״עמוק ורוחני״. בהמשך לימד בבית הספר לאמנות ולעיצוב ״באוהאוס״ בגרמניה, ושנותיו האחרונות עברו עליו בצרפת.