מאטיס למד משפטים, והתחיל לצייר כשהיה חולה ואמו נתנה לו קופסת צבעים. ב־1905 הציג עם חבריו ציורים בצבעים ״לא נכונים״ — פנים ירוקות, שמיים כתומים — ומבקר כינה אותם ״חיות פרא״ (פוב). מאטיס האמין שהצבע יכול לבטא שמחה ורוגע, ורצה שאמנות תהיה כמו ״כורסה טובה״ שמרגיעה את הצופה.
בשנותיו האחרונות, כשהיה חולה ולא יכול היה לעמוד ליד כן ציור, מצא מאטיס דרך חדשה: הוא גזר צורות מנייר צבוע בגואש — עלים, כוכבים, אצות, רקדנים — וסידר אותן על הקיר. הוא קרא לזה ״לצייר במספריים״. הוא גם עיצב קפלה שלמה, עם ויטראז׳ים, בכפר ונס בדרום צרפת.