📯 תרי עשר — שנים עשר הנביאים

שנים עשר בספר אחד

בימי קדם ספרים נכתבו על מגילות, ונבואות קצרות עלולות היו ללכת לאיבוד אם היו נכתבות כל אחת על מגילה קטנה משלה. לכן אספו אותן יחד לספר אחד. זה הספר האחרון בנביאים אחרונים, ובספירה של 24 ספרי התנ״ך הוא נחשב ספר אחד.

אלה שמות שנים עשר הנביאים, לפי הסדר: הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה ומלאכי. הם חיו בתקופות שונות לאורך מאות שנים — חלקם לפני החורבן הראשון, וחלקם אחרי שיבת ציון. כדאי לזכור את הכינוי ״נביאים קטנים״: הם קטנים באורך, לא בחשיבות.

בבית הכנסת קוראים הפטרות רבות מתוך תרי עשר, ולכן גם נביאים שאינם מוכרים לכולם נשמעים שוב ושוב לאורך השנה.

נביאים של צדק

עמוס היה רועה ובולס שקמים מתקוע, ולא נביא מקצועי. הוא יצא נגד עשירים שחיו בפאר ודיכאו את העניים, ודרש שהמשפט והצדק יזרמו כמו נחל שאינו מפסיק.

מיכה, כמו ישעיהו, ניבא על אחרית הימים שבה ״לא ישא גוי אל גוי חרב״. הוא גם סיכם בקצרה מה נדרש מאדם: לעשות משפט, לאהוב חסד וללכת בצניעות. הושע, הראשון בספר, מדבר על האהבה בין אלוהים לעם, ומספרו נלקחה ההפטרה ״שובה ישראל״, שנקראת בשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים.

יונה והנביאים הקצרים

הנביא המוכר ביותר בתרי עשר הוא יונה, שברח מהשליחות שלו לנינוה, נבלע בבטן הדג, ולבסוף הלך לנינוה, ואנשי העיר חזרו בתשובה. ספר יונה שונה משאר הנביאים, כי הוא כולו סיפור. קוראים אותו בבית הכנסת ביום הכיפורים, בתפילת מנחה.

עובדיה הוא הקצר ביותר — רק פרק אחד — והוא עוסק באדום. נחום מנבא על נפילת נינוה, בירת אשור. חבקוק שואל שאלות נועזות: למה הרשעים מצליחים? הוא מגיע למסקנה ש״צדיק באמונתו יחיה״.

יואל מתאר מכת ארבה קשה שפוגעת בשדות ובכרמים, ומשתמש בה כדי לקרוא לעם לצום ולשוב. צפניה ניבא בימי יאשיהו מלך יהודה, וקרא לעם לבקש צדק וענווה. לכל אחד מהנביאים יש קול משלו — יש שכותבים בכעס, יש שכותבים בעצב ויש שכותבים בתקווה — ויחד הם יוצרים תמונה של מאות שנים בחיי העם.

הנביאים של שיבת ציון

שלושת הנביאים האחרונים — חגי, זכריה ומלאכי — חיו אחרי שהיהודים חזרו מגלות בבל. חגי וזכריה עודדו את העם לבנות מחדש את בית המקדש, שנקרא בית המקדש השני.

מזכריה נלקחה ההפטרה של שבת חנוכה, ובה המשפט ״לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי״, שמתאים מאוד לרוח החג. זכריה גם תיאר את ירושלים בעתיד, עם זקנים יושבים ברחובותיה וילדים משחקים בהם.

מלאכי הוא הנביא האחרון בחלק הנביאים. בסוף ספרו הוא מבטיח שאליהו הנביא יבוא לפני ״היום הגדול״, וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם — רעיון יפה של פיוס בין הדורות.