הבריחה לתרשיש
אלוהים פנה ליונה בן אמיתי ואמר לו ללכת לנינוה, ״העיר הגדולה״, ולהזהיר אותה כי רעתם עלתה לפניו. אבל יונה לא רצה. הוא קם — וברח בדיוק לכיוון ההפוך. הוא ירד ליפו, שילם על מקום בספינה, והפליג לתרשיש, רחוק ככל האפשר.
מעניין שיונה הוא נביא, ובכל זאת ניסה לברוח מהשליחות שקיבל. הספר לא מסביר בהתחלה למה יונה ברח. רק בסוף הספר יונה עצמו אומר שהוא ידע שאלוהים רחום וסלחן, ושיסלח לנינוה.
הסערה והדג הגדול
בלב ים קמה סערה גדולה, והספינה כמעט נשברה. המלחים פחדו, כל אחד צעק לאלוהיו, והם זרקו את המטען לים. ויונה? הוא ירד לבטן האונייה ונרדם.
רב החובל העיר אותו. המלחים הטילו גורלות כדי לגלות בגלל מי באה הרעה, והגורל נפל על יונה. יונה סיפר שהוא עברי שבורח מאלוהים, ואמר להם: הרימו אותי והטילו אותי לים, והים ישתוק. המלחים ניסו קודם לחתור לחוף, ורק כשלא הצליחו, זרקו אותו. הים נרגע מיד.
אלוהים זימן דג גדול שבלע את יונה, ויונה היה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות. שם הוא התפלל, ואז הדג הקיא אותו אל היבשה. שימו לב: בתנ״ך כתוב ״דג גדול״, ולא כתוב ״לוויתן״ או ״לווייתן״.
נינוה חוזרת בתשובה
אלוהים פנה ליונה פעם שנייה, והפעם הוא הלך. בנינוה הוא קרא: ״עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת״. אנשי העיר האמינו, הכריזו על צום ולבשו שקים — בגדים פשוטים של אבל. גם מלך נינוה קם מכיסאו, לבש שק וישב על האפר, וציווה שגם האדם וגם הבהמה לא יאכלו ולא ישתו, וכל אחד ישוב מדרכו הרעה ומהחמס שבידיו.
אלוהים ראה את מעשיהם — שהם באמת השתנו — וסלח להם. העיר לא נהפכה.
הקיקיון
יונה כעס מאוד שנינוה ניצלה. הוא יצא מהעיר וישב מחוץ לה לראות מה יקרה. אלוהים הצמיח מעליו צמח בשם קיקיון, שנתן לו צל, ויונה שמח בו מאוד. למחרת תולעת פגעה בקיקיון והוא יבש, ושמש חמה ורוח חזקה היכו על ראשו של יונה.
אלוהים אמר ליונה: אתה ריחמת על הקיקיון, שלא עמלת עליו וצמח בלילה אחד — ואני לא ארחם על נינוה, העיר הגדולה, שיש בה יותר משנים־עשר רבוא — מאה ועשרים אלף — אנשים, ובהמות רבות? בשאלה הזאת מסתיים הספר.
מה הסיפור מלמד
ספר יונה מלמד שאי אפשר לברוח מאחריות, ושכל אדם ועיר יכולים להשתנות ולתקן את דרכם. הוא מלמד גם על רחמים: אלוהים דואג אפילו לעיר זרה ולבהמות שלה. לכן קוראים את ספר יונה בבתי כנסת ביום כיפור, בתפילת מנחה.
ביטויים: ״במעי הדג״ — במקום סגור ומבודד. ״עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת״ — אזהרה אחרונה. ״קיקיון דיונה״ — דבר שצומח מהר ונעלם מהר.