מי היה דניאל
דניאל היה נער יהודי שהוגלה לבבל אחרי חורבן ירושלים, יחד עם חבריו חנניה, מישאל ועזריה. הם גדלו בארמון המלך ולמדו שם, ודניאל התפרסם בחוכמתו וביכולת שלו לפתור חלומות.
הספר מספר שדניאל פתר את חלומו של נבוכדנצר מלך בבל, ובסיפור אחר — קרא ופירש כתובת מסתורית שהופיעה על קיר הארמון בזמן משתה של המלך בלשאצר: ״מנא מנא תקל ופרסין״. דניאל הסביר שהיא מבשרת את סוף המלכות.
השרים הקנאים
כשדריוש מלך, הוא מינה שלושה שרים גבוהים על כל הממלכה, ודניאל היה אחד מהם. דניאל הצטיין כל כך, שהמלך חשב למנות אותו על כל הממלכה. השרים האחרים קינאו בו וחיפשו סיבה להאשים אותו — אבל לא מצאו שום עבירה, כי הוא היה נאמן וישר.
אז הם הבינו שהדרך היחידה היא דרך האמונה שלו. הם באו למלך והציעו חוק חדש: במשך שלושים יום, כל מי שיבקש בקשה מאיזה אל או אדם, חוץ מהמלך עצמו — יושלך לגוב האריות. המלך חתם, ולפי חוקי מדי ופרס, חוק שהמלך חתם עליו אי אפשר לבטל.
החלון הפתוח
דניאל ידע על החוק, ובכל זאת הלך לביתו, שם החלונות בעליית הגג היו פתוחים לכיוון ירושלים. שלוש פעמים ביום הוא כרע על ברכיו, התפלל והודה לאלוהיו — בדיוק כמו שעשה תמיד.
השרים באו, ״תפסו״ אותו מתפלל, ורצו למלך. המלך הצטער מאוד, כי אהב את דניאל, וניסה עד שקיעת השמש למצוא דרך להציל אותו. אבל השרים הזכירו לו שאת החוק אי אפשר לשנות.
לילה בגוב האריות
דניאל הושלך לגוב האריות. לפני כן המלך אמר לו: אלוהיך, שאתה עובד בהתמדה, הוא יושיע אותך. על פתח הגוב שמו אבן, והמלך חתם אותה בטבעת שלו.
המלך חזר לארמון, צם כל הלילה ולא הצליח לישון. עם שחר מיהר לגוב, וקרא בקול עצוב: דניאל, האם אלוהיך הצליח להציל אותך? ודניאל ענה מתוך הגוב: אלוהיי שלח את מלאכו וסגר את פי האריות, והם לא פגעו בי.
המלך שמח מאוד, והוציאו את דניאל מהגוב — בלי שום פגע. אחר כך המלך ציווה להעניש את השרים שהלשינו עליו, וכתב לכל העמים בממלכה שיכבדו את אלוהי דניאל.
מה הסיפור מלמד ומילים ממנו
דניאל מלמד על נאמנות ויושרה: הוא לא שינה את הרגלים שלו ולא הסתתר, גם כשזה היה מסוכן מאוד. הסיפור מלמד גם על קנאה — השרים לא מצאו בו פגם, אז ניסו להכשיל אותו — ועל מלך שהבין, מאוחר מדי, שחוק אחד שחתם עליו בלי לחשוב יכול לפגוע בחף מפשע.
ביטויים: ״גוב האריות״ — מקום מסוכן מאוד או מצב שבו אדם מוקף ביריבים. ״הכתובת על הקיר״ — סימן ברור למה שעומד לקרות, מהסיפור על בלשאצר.