השליחות של העבד
אברהם כבר היה זקן, ויצחק בנו עוד לא התחתן. אברהם לא רצה שיצחק יתחתן עם אחת מבנות כנען, ולכן שלח את העבד הוותיק שלו אל הארץ שממנה הגיע — אל המשפחה שנשארה שם, בארם נהריים.
בפרק עצמו לא כתוב שמו של העבד, אבל לפי המסורת קראו לו אליעזר. הוא לקח איתו עשרה גמלים ומתנות רבות ויצא לדרך הארוכה.
כשהגיע לבאר שליד העיר, לפנות ערב, בשעה שהבנות יוצאות לשאוב מים, העבד עצר והתפלל. הוא ביקש סימן: הנערה שתסכים לתת לו לשתות, ותציע מעצמה להשקות גם את הגמלים — היא המתאימה ליצחק.
רבקה ליד הבאר
עוד לפני שסיים להתפלל, יצאה רבקה עם כד על כתפה. העבד רץ לקראתה וביקש מעט מים. רבקה הורידה את הכד, השקתה אותו, ואז אמרה שתשאב גם לגמלים עד שיסיימו לשתות.
כדאי לחשוב כמה עבודה זו: גמל צמא יכול לשתות כמות גדולה מאוד של מים, ולעבד היו עשרה גמלים. רבקה רצה שוב ושוב אל הבאר — בלי שאיש ביקש ממנה. זה בדיוק הסימן שהעבד חיכה לו.
העבד נתן לה נזם וצמידים ושאל של מי היא. התברר שרבקה היא בתו של בתואל, ושהיא מהמשפחה של אברהם עצמו. לרבקה היה אח בשם לבן, והוא הזמין את העבד אל ביתם.
״אלך״
בבית סיפר העבד את כל מה שקרה ליד הבאר. המשפחה הסכימה, אבל ביקשה שרבקה תישאר עוד זמן מה. העבד רצה לחזור מיד. אז החליטו לשאול את רבקה עצמה, והיא ענתה במילה אחת: ״אלך״.
רבקה יצאה לארץ רחוקה, אל משפחה שלא הכירה. לפנות ערב ראה אותה יצחק, שיצא לשדה. רבקה ירדה מהגמל וכיסתה את פניה בצעיף. יצחק לקח את רבקה לאוהל של שרה אמו, היא הייתה לו לאישה והוא אהב אותה — ולפי הסיפור, כך התנחם אחרי מות אמו.
שימו לב לשני הגיבורים של הפרק. העבד מתפלל לפני שהוא פועל, וכשהתפילה נענית — הוא משתחווה ומודה מיד, שם ליד הבאר. ורבקה לא מחכה שיבקשו ממנה: היא רואה מה חסר ומשלימה. בגלל זה רבקה נחשבת לדוגמה של חסד — עזרה שבאה מהלב, יותר ממה שחייבים.
עוד על יצחק
השם יצחק קשור לצחוק: שרה צחקה כששמעה שתלד בן בגיל מבוגר כל כך. יצחק הוא האב השני מבין שלושת האבות — אברהם, יצחק ויעקב.
בפרק אחר מסופר שיצחק חפר מחדש בארות מים שחפר אברהם אביו. על בארות אחדות היו מריבות עם הרועים המקומיים, ועל באר אחת לא רבו — ויצחק קרא לה ״רחובות״, כי עכשיו יש מקום לכולם. העיר רחובות בישראל נקראת על שם הבאר הזאת.
אחרי שנים רבות נולדו ליצחק ולרבקה תאומים: עשו ויעקב — וזה כבר סיפור בפני עצמו.