הפגישה ליד הבאר
יעקב ברח מהבית אחרי שלקח את הברכה מעשו אחיו, והגיע לחרן, אל לבן — אחיה של רבקה אמו. ליד העיר הייתה באר, ועל פיה אבן גדולה. הרועים נהגו לחכות עד שכל העדרים יתאספו, ורק אז גללו יחד את האבן.
כשרחל, בתו של לבן, הגיעה עם הצאן של אביה, יעקב ניגש וגלל את האבן לבדו, והשקה את הצאן. אחר כך נישק את רחל ובכה, וסיפר לה שהוא בן משפחתה.
בסך הכול עבד יעקב אצל לבן עשרים שנה: ארבע־עשרה שנים בשביל שתי בנותיו, ועוד שש שנים בשביל הצאן. לבן שינה את השכר שלו שוב ושוב, ורק אחרי כל השנים האלה חזר יעקב עם משפחתו הגדולה לארץ כנען.
שבע שנים שהיו כימים אחדים
ללבן היו שתי בנות: הגדולה לאה, והקטנה רחל. יעקב אהב את רחל והציע ללבן לעבוד אצלו שבע שנים כדי להתחתן איתה. לבן הסכים.
התורה מתארת את שבע השנים במשפט יפה: הן היו בעיני יעקב ״כימים אחדים״ — כמה ימים בלבד — בגלל אהבתו לרחל. כשאוהבים מישהו באמת, גם המתנה ארוכה יכולה להרגיש קצרה.
באותה תקופה היה מקובל שהחתן נותן מוהר — מתנה או תשלום למשפחת הכלה. יעקב ברח מהבית בלי רכוש, ולא היה לו מה לתת. לכן הציע ללבן את הדבר היחיד שהיה לו: העבודה שלו.
התרמית של לבן
בליל החתונה לבן הביא ליעקב את לאה במקום את רחל, ויעקב גילה זאת רק בבוקר. כשכעס, ענה לו לבן שבמקומם לא נוהגים לחתן את הצעירה לפני הבכירה. יעקב הסכים לעבוד עוד שבע שנים, והתחתן גם עם רחל.
יש כאן משהו מעניין: יעקב, שבעבר התחפש לעשו כדי לקבל את הברכה מאביו, נפל עכשיו בעצמו בתרמית של החלפה. מפרשים רבים שמו לב לכך.
במדרש מסופר שרחל ויעקב קבעו מראש סימנים כדי שלבן לא יוכל להחליף ביניהן, ושרחל מסרה אותם ללאה כדי שאחותה לא תתבייש. זה לא כתוב בתנ״ך עצמו, אבל זהו אחד הסיפורים המוכרים על רחל.
הילדים — שבטי ישראל
לאה ילדה בנים רבים: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון, וגם בת בשם דינה. כשנולד יהודה אמרה לאה שהפעם היא מודה לה׳ — ומהשם יהודה הגיעה בסופו של דבר גם המילה ״יהודים״.
רחל חיכתה שנים רבות לילד, ולבסוף נולד לה יוסף. מאוחר יותר, בדרך חזרה לארץ כנען, נולד בנימין ורחל נפטרה בלידה. היא נקברה בדרך אפרת, היא בית לחם, ושם נמצא עד היום ״קבר רחל״.
בסך הכול נולדו ליעקב שנים־עשר בנים מארבע נשים — לאה, רחל, ושתי השפחות בלהה וזלפה — והם אבות שנים־עשר שבטי ישראל.
הנביא ירמיהו מתאר את רחל כאם שבוכה על בניה שיצאו לגלות, ומבטיח לה ש״ושבו בנים לגבולם״. לכן רחל נחשבת במסורת לאם שדואגת לכל העם.