שנים עשר בני יעקב הם ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון — בני לאה; דן ונפתלי — בני בלהה; גד ואשר — בני זלפה; ויוסף ובנימין — בני רחל. כשהמשפחה גדלה במצרים והפכה לעם, כל בן הפך לשבט, ולכן העם נקרא ״בני ישראל״ — על שמו של יעקב, שנקרא גם ישראל.
יש פרט מבלבל: שבט לוי לא קיבל נחלה בארץ, כי הלויים שירתו במשכן ובמקדש. לעומת זאת, שני בניו של יוסף, אפרים ומנשה, נחשבו לשני שבטים נפרדים. כך בחלוקת הארץ עדיין היו שנים עשר חלקים. ספר יהושע מתאר את חלוקת הארץ בין השבטים.
לפי התנ״ך, אחרי ימי שלמה הממלכה התפצלה: רוב השבטים הקימו את ממלכת ישראל בצפון, ויהודה ובנימין נשארו בממלכת יהודה בדרום. המילה ״יהודי״ באה משמו של שבט יהודה.