שני אחים, שני מקצועות
אחרי היציאה מגן עדן נולדו לאדם ולחוה שני בנים. הבכור, קין, היה ״עובד אדמה״ — חקלאי שמגדל גידולים. הצעיר, הבל, היה ״רועה צאן״.
גם השמות מעניינים. כשנולד קין אמרה חוה ״קניתי איש את ה׳״, והשם קין קשור למילה הזאת. המילה ״הבל״ פירושה אדים של נשימה, משהו שחולף מהר — ויש מפרשים שרואים בכך רמז לחייו הקצרים.
יום אחד הביא קין מנחה — מתנה לה׳ — מפרי האדמה. גם הבל הביא מנחה: מבכורות הצאן שלו, מהחלקים המשובחים ביותר. לפי הסיפור, ה׳ קיבל ברצון את המנחה של הבל, ואת המנחה של קין לא.
הכתוב לא מסביר במפורש למה. מפרשים רבים שמו לב להבדל: על הבל כתוב שהביא מהבכורות ומהטוב ביותר, ועל קין כתוב רק שהביא ״מפרי האדמה״. אולי ההבדל היה בכמה מהלב כל אחד נתן.
אזהרה לפני הכעס
קין כעס מאוד ונפלו פניו — כלומר, הוא היה עצוב וזועף. אבל לפני שקרה משהו, ה׳ דיבר איתו. הוא שאל את קין למה הוא כועס, ואמר לו שאם ייטיב את דרכו — יוכל לזקוף שוב את ראשו.
ה׳ תיאר את החטא כמו משהו שאורב בפתח ומחכה, והוסיף שקין יכול למשול בו — לשלוט בו. זה רעיון חשוב: לפי הסיפור, הכעס עצמו לא היה אסור. השאלה הייתה מה קין יעשה איתו.
״השומר אחי אנוכי?״
קין לא הצליח לשלוט בכעס. כשהיו האחים בשדה, קם קין על הבל והרג אותו. זה הרצח הראשון שמסופר בתנ״ך.
ה׳ שאל את קין: ״אי הבל אחיך?״ — איפה הבל אחיך? וקין ענה: ״לא ידעתי, השומר אחי אנוכי?״. הוא ניסה להתחמק, כאילו אין לו שום אחריות לאחיו.
אבל ה׳ אמר לו שקול דמי אחיו צועקים אליו מן האדמה. העונש של קין היה שהאדמה כבר לא תיתן לו את יבולה, ושיהיה ״נע ונד״ — נודד בלי מקום קבוע. קין פחד שמישהו יפגע בו, ולכן שם לו ה׳ אות, סימן שיגן עליו.
מה הסיפור מלמד
יש בסיפור גם משהו מנחם: אפילו אחרי מעשה נורא, ה׳ לא הפקיר את קין. העונש היה קשה, אבל האות הגן עליו. יש שלומדים מכאן שגם מי שטעה מאוד עדיין נשאר אדם, ויש לו דרך להמשיך.
הביטוי ״השומר אחי אנוכי?״ משמש עד היום כשרוצים לדבר על אחריות של אדם לאנשים שסביבו. התשובה שהסיפור מלמד היא: כן — אנחנו אחראים זה לזה.
הסיפור מלמד גם על קנאה וכעס. הוא מראה שקנאה יכולה לגדול ולהוביל לדברים איומים, אבל גם שיש רגע שבו אפשר לעצור. עצה שמורים נותנים לילדים: כשמרגישים כעס גדול, עוצרים, נושמים, ומדברים עם מבוגר — במקום לפעול מתוך הכעס.
מאוחר יותר נולד לאדם ולחוה בן נוסף, שת. מקין יצאה משפחה שבנתה עיר — לפי הסיפור, הוא קרא לה בשם בנו, חנוך.