לפי התנ״ך, היו כמה גלויות. קודם כבשה אשור את ממלכת ישראל בצפון והגלתה את תושביה — ומכאן הסיפורים על ״עשרת השבטים״. אחר כך עלה נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים, החריב את בית המקדש והגלה רבים מאנשי יהודה לבבל.
גם בגלות המשיכו היהודים לשמור על זהותם. דניאל, לפי הסיפור, חי בבבל ושירת את המלכים, אבל המשיך להתפלל שלוש פעמים ביום מול חלון פתוח לכיוון ירושלים — גם כשזה סיכן את חייו. הנביא יחזקאל ניבא בבבל, וירמיהו שלח מכתב לגולים ועודד אותם לבנות בתים ולטעת גנים.
אחרי שנים, כורש מלך פרס התיר ליהודים לשוב לארצם — וזו שיבת ציון. אבל רבים נשארו בגלות, ובמשך הדורות התפתחו קהילות יהודיות רבות מחוץ לארץ ישראל. המילה ״גלות״ קשורה לשורש ג־ל־ה, כמו ״הגלה״ ו״גולה״.