שנים עשר הנביאים, לפי הסדר, הם: הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה ומלאכי. כל אחד מהם קצר מכדי להיות ספר בפני עצמו, ולכן הם נכתבו יחד על מגילה אחת, כדי שהנבואות הקצרות לא ילכו לאיבוד. בספירת 24 ספרי התנ״ך, תרי עשר נחשב ספר אחד.
הנביאים האלה חיו בתקופות שונות לאורך מאות שנים: חלקם לפני חורבן הבית הראשון, וחלקם — חגי, זכריה ומלאכי — בימי שיבת ציון. עמוס, שהיה רועה, דרש צדק לעניים; מיכה דיבר על עשיית משפט ואהבת חסד; ויונה נשלח לנינוה. ספר עובדיה הוא הקצר ביותר בתנ״ך — פרק אחד בלבד.
לפעמים קוראים להם ״נביאים קטנים״, אבל הכוונה רק לאורך הספרים, לא לחשיבות שלהם. בבית הכנסת קוראים הפטרות רבות מתוך תרי עשר, וביום הכיפורים קוראים את ספר יונה כולו.