בנורווגיה חיו חתולים כאלה כבר מאות שנים, בחוות וביערות, והם מופיעים גם באגדות סקנדינביות עתיקות. החורף הקשה עיצב אותם: פרווה כפולה עם שכבה עליונה שדוחה מים, ״צווארון״ של פרווה סביב הצוואר, ציציות שיער בין האצבעות וזנב ארוך ופרוותי.
החתולים האלה מטפסים מצוין — יש להם ציפורניים חזקות, והם יכולים לרדת מעץ עם הראש למטה, דבר שחתולים רבים מתקשים בו. בשנות השבעים של המאה העשרים הגזע הוכר רשמית, אחרי שמגדלים בנורווגיה דאגו לשמור עליו.
חתול היער הנורווגי נוטה להיות חברותי אבל גם עצמאי, ואוהב מקומות גבוהים. בבית הוא ישמח בעמדת טיפוס גבוהה ויציבה. הפרווה העבה צריכה הברשה, במיוחד באביב כשהוא משיר את פרוות החורף, ובקיץ הישראלי — מקום קריר ומים.