המיין קון התפתח בחוות ובנמלים של מדינת מיין, בצפון־מזרח ארצות הברית, שם החורף קר ומושלג. החתולים צדו עכברים באסמים ובספינות, ופיתחו פרווה עבה שדוחה מים, כפות רחבות שעוזרות ללכת על שלג, וזנב ארוך שהם מתכרבלים בו.
זכרים מהגזע יכולים להיות גדולים בהרבה מחתול בית רגיל, והם ממשיכים לגדול לאט במשך כמה שנים. למרות הגודל, מיין קון נוטים להיות עדינים, חברותיים ומשחקיים, ויש שמכנים אותם ״ענקים עדינים״. חלקם אפילו אוהבים לשחק במים.
הפרווה הארוכה צריכה הברשה כמה פעמים בשבוע. בגלל הגודל, המיין קון צריך ארגז חול גדול ועמדת גירוד יציבה. בקיץ הישראלי חשוב לדאוג לו למקום קריר ולמים טריים, כי הפרווה העבה מחממת.