למה לאמץ?
בכל שנה מגיעים למקלטים, לכלביות העירוניות ולעמותות בישראל כלבים וחתולים רבים: חלקם ננטשו, חלקם אבדו, וחלקם נולדו ברחוב. אימוץ נותן לחיה כזו הזדמנות שנייה. במקלט יש חיות בכל גיל, גודל ואופי — גורים וגם בוגרים, כלבים מעורבים וגם כלבי גזע.
יתרון גדול של אימוץ בוגר: האופי שלו כבר ידוע. צוות המקלט יכול לספר אם הכלב רגוע או אנרגטי, אם הוא מסתדר עם ילדים ועם חתולים, ואם הוא רגיל לבית. בדרך כלל החיות במקלט כבר מחוסנות, מסומנות בשבב ולעיתים קרובות גם מעוקרות.
איך מאמצים נכון
מבקרים במקלט עם כל המשפחה, ומבוגר מדבר עם הצוות על אורח החיים בבית. לא בוחרים רק לפי מראה: שואלים על האנרגיה, על הבריאות ועל ההתנהגות. כדאי לבקר כמה פעמים, לטייל עם הכלב, ולראות איך הוא מגיב לבני הבית. מקלטים רבים מבקשים למלא שאלון ולעיתים מבקרים בבית — כי גם הם רוצים שהאימוץ יצליח.
הימים הראשונים בבית יכולים להיות מבלבלים לחיה. נותנים לה פינה שקטה, שגרה קבועה, וזמן להתרגל — לפעמים כמה שבועות. לא מזמינים את כל החברים ביום הראשון. ואם יש קשיים, פונים למקלט או לווטרינר לעצה, ולא מוותרים מהר.
מה החוק בישראל דורש מבעלי כלבים
החוק להסדרת הפיקוח על כלבים קובע כמה חובות. כלב בן יותר משלושה חודשים חייב להיות מחוסן נגד כלבת, מסומן בשבב אלקטרוני תת־עורי, ובעל רישיון מהרשות המקומית שמחדשים כל שנה. את החיסון נותן וטרינר מורשה, ואת השבב משתילים בדרך כלל יחד עם החיסון הראשון. השבב מאפשר לזהות את הכלב ולהחזיר אותו לבעליו אם הלך לאיבוד.
לפי עדכון של הכללים משנת 2024, אחרי החיסון הראשון נותנים חיסון נוסף כעבור שנה, ומשם אפשר לחסן נגד כלבת פעם בשנתיים — אבל את הרישיון עדיין מחדשים כל שנה. הכללים יכולים להשתנות ויש הבדלים בין רשויות, ולכן כדאי לבדוק עם הווטרינר או עם הווטרינר של הרשות המקומית מה בדיוק נדרש היום. גם לחתולים מומלץ שבב וחיסונים — כדאי לבדוק עם הווטרינר.
כללים ברחוב ובשכונה
במקום ציבורי מחזיקים את הכלב ברצועה, ומי שמחזיק את הרצועה צריך להיות מסוגל לשלוט בכלב — לכן ילד קטן לא מטייל לבד עם כלב גדול. אוספים את צרכי הכלב בשקית וזורקים לפח; ברשויות רבות יש קנס על מי שלא אוסף. לבעלי גזעים מסוימים יש בחוק כללים נוספים, וכדאי לבדוק אותם עם הרשות המקומית.
נטישה של בעל חיים היא פגיעה בו, והחוק בישראל להגנה על בעלי חיים אוסר להתאכזר לבעלי חיים או להזניח אותם. אם רואים בעל חיים שסובל, נטוש או מוזנח, מספרים למבוגר, שיכול לפנות למוקד העירוני או לגורמים המוסמכים.