שוטפים ידיים
בעלי חיים יכולים לשאת חיידקים, טפילים ופטריות, גם כשהם נראים בריאים. מחלות שעוברות מבעלי חיים לבני אדם נקראות מחלות זואונוטיות. הדרך הפשוטה ביותר להגן על עצמנו היא לשטוף ידיים במים ובסבון אחרי ליטוף, אחרי האכלה, אחרי ניקוי כלוב, ארגז חול או אקווריום — ובטח לפני אוכל.
עוד כללים: לא נותנים לחיה ללקק את הפנים, ובמיוחד את הפה; לא אוכלים מאותו כלי; ולא מנקים כלים של חיות בכיור של המטבח. חיה שמקבלת טיפול קבוע נגד תולעים, פרעושים וקרציות, ומחוסנת לפי המלצת הווטרינר, מסוכנת הרבה פחות.
שריטה, נשיכה ואלרגיה
אם חיה שרטה או נשכה, שוטפים מיד את המקום במים זורמים ובסבון במשך כמה דקות ומספרים למבוגר. אם הפצע עמוק, אם החיה לא מוכרת, אם היא חיית בר או אם האזור מתנפח ומאדים — פונים לרופא. כלבת היא מחלה קשה שעוברת בנשיכה, ולכן בישראל לוקחים כל נשיכה של בעל חיים לא מוכר ברצינות.
יש אנשים שאלרגיים לבעלי חיים: הם מתעטשים, העיניים מגרדות ולפעמים קשה להם לנשום. האלרגיה נגרמת בעיקר מחלבונים ברוק ובעור, ולא רק מהשערות. אם יש סימנים כאלה, פונים לרופא — ובודקים את זה לפני שמביאים חיה הביתה.
תינוקות, פעוטות וחיות
ילדים קטנים לא תמיד יודעים להיות עדינים, וחיות לא תמיד יודעות לסבול את זה. לכן פעוט לעולם לא נשאר לבד עם כלב או חתול — גם אם הכלב מוכר ורגוע. לחיה צריך להיות מקום מפלט שהילדים לא נכנסים אליו, כמו מיטה בפינה שקטה או מדף גבוה לחתול.
כשנולד תינוק במשפחה, מכינים את הכלב מראש: מרגילים אותו לשינויים, לקולות ולריחות, ושומרים על השגרה שלו. ילדים גדולים יכולים לעזור לאחים קטנים ללמוד ללטף בעדינות — ״יד רכה, לאט, בצד הגוף״ — ולזהות מתי החיה רוצה מנוחה.
מה מסוכן לחיות
גם החיות צריכות שמירה מאיתנו. לכלבים מסוכנים שוקולד, ענבים וצימוקים, בצל ושום, וממתקים עם ממתיק קסיליטול. לחתולים, צמחי שושן (ליליום) מסוכנים מאוד — אפילו אבקה מהפרח. תרופות של בני אדם, חומרי ניקוי ורעל נגד מזיקים מסוכנים לכל החיות, ושומרים אותם במקום סגור.
בבית ובחוץ יש עוד סכנות: חוטים ושקיות שחתול בולע, חלונות פתוחים בקומה גבוהה, ורכב סגור בשמש. אם חיה בלעה משהו מסוכן או מתנהגת מוזר — פונים מיד לווטרינר, עם האריזה של מה שנבלע אם אפשר. לא מנסים לטפל בעצמנו לפי עצה מהאינטרנט.