נשות ההימבה מורחות על העור ועל השיער משחה אדמדמה שנקראת אוֹצִ׳יזֶה, עשויה מאבקת אבן אדומה (אוכרה) ושומן חמאה, לפעמים עם צמח ריחני. המשחה מגינה מהשמש החזקה ומהיובש, והצבע האדום — כצבע האדמה והדם — הוא גם סמל של יופי וחיים. התסרוקות מספרות על גיל ועל מעמד: לילדה יש צמות אחרות מאשר לאישה נשואה.
ההימבה עוברים בין מקומות מרעה לפי העונות, ובכל כפר יש ״אש קדושה״ שמחברת בין המשפחה לאבות הקדמונים. היום ילדים רבים לומדים בבתי ספר, וחלק מהמשפחות גרות בעיירות, בעיקר בעיר אופוּוֹ. כמו עמים רבים, הם מחפשים איזון בין שמירה על המסורת לבין החיים החדשים — ומבקשים מתיירים לא להתייחס אליהם כאל ״אטרקציה״.