שיח התה גדל באזורים חמים וגשומים, הרבה פעמים על מדרונות הרים, במדינות כמו סין, הודו, סרי לנקה וקניה. קוטפים בעיקר את העלים הצעירים ואת הניצן בקצה הענף.
לתה שחור מניחים לעלים לנבול, מגלגלים אותם כדי לשבור את התאים, ונותנים להם להתחמצן באוויר — כמו תפוח חתוך שמשחים. אחר כך מייבשים. לתה ירוק מחממים את העלים מהר אחרי הקטיף — באדים או במחבת — כדי לעצור את ההתחמצנות, ולכן הם נשארים ירוקים.
״תה צמחים״ כמו נענע, לואיזה או קמומיל אינו תה במובן המדויק — זו חליטה של צמחים אחרים. גם אותם מייבשים וחותכים, אבל הם לא באים משיח התה.