ממלכה על החידקל
אשור קיבלה את שמה מן העיר אשור ומן האל הראשי שלה, שגם הוא נקרא אשור. במשך מאות שנים הייתה ממלכה בינונית בגודלה, אבל במאה ה־9 לפני הספירה התחילו מלכיה לצאת בכל שנה למסעות כיבוש. הם בנו בירות מפוארות: כלח, דור־שרוכין ולבסוף נינוה, שבשיאה הייתה אחת הערים הגדולות בעולם.
הסוד של אשור היה צבא מאורגן מאוד. היו בו חיילים קבועים, מרכבות, פרשים, קשתים ומהנדסים שידעו לבנות סוללות ומכונות מצור — אילים כבדים לניפוץ חומות. האשורים סללו דרכים והקימו תחנות דואר, כך שהוראות של המלך הגיעו במהירות לכל קצות האימפריה. מושלים אשוריים ניהלו את הפרובינציות וגבו מסים.
שיטת ההגליה
כדי למנוע מרידות, האשורים נהגו להגלות חלק מתושבי הארצות שכבשו — בעיקר את ההנהגה, בעלי המלאכה והחיילים — ולהעביר אותם לאזור אחר באימפריה. במקומם הביאו אנשים מארצות אחרות. המטרה הייתה לנתק אנשים מאדמתם ומשכניהם, כדי שיתקשו להתארגן נגד השלטון.
השיטה הזאת שינתה את פני המזרח התיכון. עמים התערבבו זה בזה, והשפה הארמית, שבה דיברו רבים מהמוגלים, הפכה בהדרגה לשפה המשותפת של כל האזור. כך קרה שגם יהודים בתקופות מאוחרות יותר דיברו ארמית, ולכן חלקים מספר דניאל ומספר עזרא, וגם התלמוד, כתובים בארמית.
אשור וממלכות ישראל ויהודה
בשנת 722 לפני הספירה, בערך, כבשו האשורים את שומרון, בירת ממלכת ישראל, אחרי מצור של שלוש שנים. רבים מתושבי הממלכה הוגלו לאזורים רחוקים, ושבטי ישראל שהוגלו נטמעו בין העמים. מכאן נולדה האגדה על ״עשרת השבטים האבודים״. במקומם הביאו האשורים לשומרון אנשים מארצות אחרות.
בשנת 701 לפני הספירה יצא סנחריב מלך אשור למסע נגד חזקיהו מלך יהודה, שמרד בו. הוא כבש ערים רבות ביהודה, ובהן לכיש, וצר על ירושלים — אבל לא כבש אותה. התנ״ך מספר על הצלת ירושלים בדרך נס, ובכתובות של סנחריב עצמו נכתב שסגר את חזקיהו בירושלים ״כציפור בכלוב״, בלי להזכיר כיבוש של העיר.
איך אנחנו יודעים — תבליטים, מנסרות וספרייה
בארמון של סנחריב בנינוה נמצאו תבליטי אבן ענקיים שמתארים את כיבוש לכיש: חיילים מטפסים על סוללה, מכונות מצור, ותושבים יוצאים מן העיר. התבליטים נמצאים היום במוזיאון הבריטי בלונדון. בחפירות בתל לכיש נמצאה סוללת המצור האשורית עצמה — אחת העדויות הארכאולוגיות המרשימות לסיפור מקראי.
עוד מקור חשוב הוא מנסרת סנחריב, עמוד טיט בעל שש פאות שעליו כתב המלך את קורות מסעותיו. אבל האוצר הגדול ביותר הוא ספריית אשורבניפל, המלך שאסף בנינוה במאה ה־7 לפני הספירה עשרות אלפי לוחות טיט: מדע, רפואה, תפילות, מכתבים ועלילות גילגמש. כשנינוה נשרפה, הלוחות נאפו בחום ונשמרו.
נפילת נינוה
אימפריה כל כך גדולה הייתה קשה לשליטה. אחרי מות אשורבניפל פרצו מאבקים על השלטון, ועמים כבושים התחילו למרוד. בבל, שהייתה תחת שלטון אשור, השתחררה, וחברה לממלכת מדי שבאיראן. בשנת 612 לפני הספירה כבשו צבאות בבל ומדי את נינוה, ובתוך שנים מעטות נעלמה האימפריה האשורית.
מקומה של אשור כמעצמה הגדולה נלקח בידי בבל, ונבוכדנצר מלך בבל הוא שהחריב לימים את בית המקדש הראשון. אבל אשור השאירה מורשת: דרכים, שיטות ניהול של אימפריה, השפה הארמית שהתפשטה, וספרייה שבזכותה אנחנו מכירים חלק גדול מן הספרות של מסופוטמיה.