בבל — המעצמה החדשה
אחרי שאשור נחלשה, קמה במקומה מעצמה חדשה: בבל, שמרכזה בדרום עיראק של היום. המלך החזק שלה, נבוכדנצר, השתלט על אזורים רבים, כולל ממלכת יהודה. מלכי יהודה נאלצו להיות כפופים לבבל ולשלם לה מס.
חלק ממלכי יהודה ניסו למרוד בבבל, בתקווה לקבל עזרה ממצרים. הנביא ירמיהו הזהיר שהמרד יסתיים באסון, אבל רבים לא הקשיבו לו. בבל הגיבה בכוח: בגל ראשון הגלתה את המלך יהויכין ורבים מהמכובדים ובעלי המלאכה, ואחר כך, כשמרדו שוב, צבאה הטיל מצור על ירושלים.
החורבן
המצור על ירושלים היה ארוך וקשה, ובעיר היה רעב. בסופו פרצו הבבלים את החומה, שרפו את בית המקדש והחריבו חלק גדול מהעיר. האירוע קרה לפני כ־2,600 שנה, בשנת 586 לפני הספירה לפי החישוב המקובל.
אחרי החורבן מינו הבבלים את גדליה בן אחיקם למושל על היהודים שנשארו בארץ. זמן קצר אחר כך הוא נרצח, ורבים מהנשארים ברחו למצרים מחשש לנקמת בבל. לזכר הרצח נקבע צום גדליה, שחל מיד אחרי ראש השנה. את חורבן הבית זוכרים בתשעה באב, יום אבל וצום, שבו קוראים את מגילת איכה.
בבל — עיר של פלאים
הגולים הגיעו לאחת הערים הגדולות והמפוארות של העולם העתיק. בבל הייתה מוקפת חומות אדירות, ובכניסה אליה עמד שער אישתר, מקושט בלבנים בצבע כחול עם דמויות של בעלי חיים. שרידי השער שוחזרו ומוצגים היום במוזיאון בברלין. בבבל עסקו באסטרונומיה ובחשבון, וכתבו בכתב היתדות. בין הלוחות שנמצאו בבבל יש אפילו רשימות של מנות מזון שניתנו ליהויכין מלך יהודה — עדות מרגשת שמתאימה לסיפור שבתנ״ך על המלך הגולה.
החיים בגלות בבל
הגולים הגיעו לארץ זרה, עם שפה, אלים ומנהגים אחרים. רבים מהם חשו געגועים עזים לירושלים. את התחושה הזאת מבטא מזמור בתהילים שמתחיל במילים ״על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון״, ושבו גם השבועה ״אם אשכחך ירושלים״.
עם זאת, הגולים לא נעלמו כמו עשרת השבטים לפני כן. הם בנו בתים, עסקו בחקלאות ובמסחר, ובמקביל שמרו על זהותם: הם המשיכו להקפיד על השבת, ללמוד את מסורותיהם ולספר את סיפורי העם. הנביא יחזקאל פעל בקרב הגולים בבבל ועודד אותם.
למה הגלות הזאת חשובה
גלות בבל לימדה דבר חשוב: אפשר לשמור על זהות יהודית גם בלי מקדש ובלי מדינה. לפי חוקרים רבים, זו הייתה תקופה שבה התחזקו לימוד הכתבים, התפילה בציבור והקהילה כמרכז חיים — דברים שעזרו לעם היהודי לשרוד גם בגלויות מאוחרות יותר.
הגלות גם לא נמשכה לנצח. כעבור כמה עשרות שנים כבשה פרס את בבל, ומלך פרס כורש התיר לגולים לשוב לארצם ולבנות מחדש את בית המקדש. אבל לא כולם חזרו: קהילה יהודית גדולה נשארה בבבל, ובמשך מאות שנים הייתה אחד המרכזים החשובים של העם היהודי.